ליתא שכיון שהם נגררים אחר מנהג אבותיהם וקדמוניהם ואבותיה' ידעי שהוא מגדר מילתא אין להתיר להם וכמו שכתב הרי"ק שרש קמ"ד והביא ראיה מההוא מעשה דבני ביישן דנהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון וכו' והכריח דאין הדבר תלוי בדעת הבנים כי אם בדעת האבות ולא הם ולא בניהם יכולין להשאל עליו וזה ברור לכל מבין עכ"ל. הרי שנראה דאין היתר לנדון דידן ואחר שראיתי דברי החכם הפוסק והפשרה שעשה בענין בין מנהג הנפיחה ושאר החומרות להיות שרוב הפוסקים כלם ועמודי עולם לא נהגו המנהגים הזרים ההם וכמו שכתב ומצורף לזה מציאות קביעות זה המנהג דאיכא לספוקי אם נקבע בתורת מנהג או דרך מקרה כמו שכתבתי גמרתי אמרתי להיות נמנה באופן היתר החכם השלם הפוסק דלענין שאר חומרו' יתירו להם שלשה לענין הנפיחה אין להם התרה דהכי מסתברא נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק נ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.