דברי ריבות · חלק נ״א סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד דודאי במה שקבלו עליהם הק"ק שלי הסכמת והכרעת החכם השלם ז"ל וכן במה שכבר פסק החכם הנז' ז"ל ואין באותו דבר פרטיות לישא וליתן ואופן שיהיה צריך הכרעת החכם הנז' ודאי שבכל זה ההסכמה והחומרה היא בתוקפה ובגבורתה ואין לזוז מינה אבל בכל חלקי ההסכמה הנתלי' בהכרעת החכם השלם הנז' ז"ל נראה לע"ד שהדין עם הק"ק דמצו אמרי אנו לא ביררנו ולא קבלנו עלינו אלא סברת החכם וגזרתו והכרעתו אבל גזרת והכרעת אחר לא קבלנו עלינו ולא החרמנו וזה שהרי אפילו אם בהיות החכם הנז' בחיי' חייתו ויהיו המובחרי' או הפרנסים או הדיינים נושאים ונותני' בדבר מה ויהיה הפרש מה ביניהם והיה החכם הנזכר אומר איני יודע להכריע דיש פנים לכאן ולכאן אין בדבריו כלום עד דיכריע ויגזור הדבר משום דהוה ליה כמאן דליתיה כ"ש אחר פטירתו והלך לבית עולמו וראיה לזה דתנן בסנהדרין פרק קמא הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי ב' ופריך בגמרא סוף סוף לרעה על פי שנים לא משכחת לה אי י"א מזכין וי"ב מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו אמר רבי אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין וכו' ופי' רש"י דתנן בפ' היו בודקי' אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שני' דהשת' הוה ליה ב"ד שקול דאיני יודע כמאן דליתיה הוא ופשו להו כ"ד משכח' ליה על פי שני' אחד עשר מזכין ושלשה עשר מחייבין.