דברי ריבות · חלק ה׳ סימן ט׳

ועוד בר מן דין מטעמא אחרינא צריכה גט וזה שכתב המרדכי בהגהו' סנהדרין בשם העטור וז"ל רי"ף כתב בתשובה עדים החתומי' על השטר ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ואמ' חבירו לא הייתי מכיר בפסולו אם אינו רגיל עמו עדותו כשרה ומשביעין אותו על פי העד הכשר ונאמן הוא לומר דלא ידע שהוא פסול כי היכי דמקבלין ליה כי אמר למחזי אתיתי ולא לאסהודי אבל אם היה רגיל עמו אינו נאמן ואם היו שני עדים עם הפסול ואמרו לא היינו יודעים שהוא פסול הרי השטר מקויים דמספיקא לא מבטלינן לשטרא ומסתברא היכא דליכא סהדי תמן מכשירין וכו' ועם זאת התשובה אומר בנדון דידן שכיון שעדי הקדושין חתומים בשטר ונתקיים בבית דין וגם נקרא פעם אחרת בבית דין והעידו העדים על חתימת ידיהם כמו שכתבתי מאותה שעה הוחזקה סיטי הנז' למקודשת גמורה כמו שכתב בארך הרי"ק שרש ע"ד דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין וכיון שכן אף אם נפסל העד הא' לא אמרינן עדו' שבטלה מקצתה בטלה כלה ונתבטל גם העדות הכשר אלא עדות הכשר במקומו עומד וכיון שכן לא מבעיא אם נחוש לדברי סמ"ג שהביא הטור סימן מ"ב שכתב שהמקדש בעד אחד שחוששין לקידושין להצריכה גט וגם המרדכי כת' כן בשם רא"ם כמו שכתב הרי"ק שרש ק"א דפשיטא ופשיטא דבנדון דידן צריכה גט שהרי עדות האחד קיים אלא אפי' לא ניחוש לדברי אלו סמ"ג ורא"ם מכל מקום צריכה גט שהרי מעיד אני עלי שמים וארץ שאחר שנתקבל עדות העדים של הקדושין הנז' בא אלי איש אחד בהיותי עומד בתוך בני הישיב' והיה צועק צעקה גדולה ואומר וכי אלו הקדושין יש להם פה להשיב להכחישם והיה קופץ ונשבע שהיו הקדושין אמת ויציב ושהוא נמצא שם בשעת הקדושין ואמר שבתורת עדות היה אומר כל הדברים הללו והיה מגידן כדי שלא יוציאו לעז על הקידושין ויתירוה לעלמא לסיטי הנז' ויהיו בניה ממזרי' כך העיד בתורת עדות בפני כל בני הישיבה שהיו יושבים שם וכיון שכן אף אם פסלו עד אחד החתום יצטרף עד אחד החתום ועד אחד על פה להצריכה גט ולפי שורת ודקדוק הדין לסברת תשוב' הרי"ף הנז' בנדון הזה לא נאמר יגרש ראשון ונושא שני אלא תנשא לראשון ולא חיישינן לקדושי שני כלל דלא חלו קדושי שני כיון דאיכא תרי סהדי דמסהדי אקדושי קמא כל שכן וק"ו בן בנו של ק"ו שלא יעלה על לב אדם לומר שאינה צריכה גט מראשון דלא יהא אלא קול דעד מפי עד ועד מפי עד צריכה גט כל שכן בנדון דידן דאיכא כמה וכמה סהדי מפי שני עדים דצריכה גט.