דברי ריבות · חלק תכ״ד סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד שלכל החלוקות עשו הממונים שלא כדין בכתב שכתבו וזה שאפשר שמה שאמר אחד מן הבנים לשני היהודים שהשטר היה מזוייף אולי היה משחק ומשטה בהם אפילו שלא היה אומר שהוא זייפו לפי שהאדם מדבר חוץ לב"ד מה שרוצה ואינם יכולים העדים להעיד על דברים שמדבר האדם חוץ לב"ד בכדי ואפילו שיכפור ויעידו עדים נגדו לא הוחזק כפרן דמילי דכדי לא דכירי אינשי ולא היה להם לב"ד לכתבם כי תהו המה כ"ש נדון דידן שאפילו אמר דברים אלו בב"ד אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע לזייף שטר לחתום עדים כ"ש עתה שכתבו נגד הדין במה שכתבו שיהיה השטר ככלי חרש הנשבר שזהו שבוש גמור שאם יועילו דברי הבן הוא דוקא להפסיד חלקו אבל חלק אחיו לא שמא קנוניא עשה על נכסי אחיו ואינו נאמן כלל וכמו שכתב הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פ"י וז"ל אם יצא שטר חוב על לוי בשם שמעון במאה דינרין ממון השותפות ואמר שמעון נפרעתי והחזרתי לכיס או שאמר שמעון קבעתי לו זמן לשנה או לשתים אינו נאמן שמא קנוניא הוא עושה על נכסי ראובן וכו' והביאו חו"מ סימן צ"ג וכתב עוד שם והראב"ד כתב מאחר שהשטר שעל לוי מפורש שהוא מממון השיתוף של ראובן אם השטר ביד ראובן למה יפטר לוי מהכל בהודאת שמעון כי אם מהמתנה שלו אם יכול להוציא משמעון יוציא ואם לאו יתבע מלוי אבל אם השטר ביד שמעון נאמן לומר נפרעתי וכתב הרב מהרי"ק ז"ל דדברי הראב"ד דברי טעם הם ונראה שלא יחלוק עליו הרמב"ם וכו' ולכן בנ"ד אם השטר הנזכר הוא ביד השני לאו כל כמיני' מהבן השלישי לומר שהוא מזוייף להפקיע חלקי אחיו אלא יהיה נאמן להפקיע חלקו לבד והב"ד אשר כתבו מה שכתבו חייבים לתקן את אשר עוותו כי השטר עומד בחזקת כשר בבחינת חלק האחים. זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.