דברי ריבות · חלק תי״ז סימן ח׳

וכי תימא הרי מה שהשטר היה ביד ראובן לא היה אלא בתורת פקדון לא בתורת שליש וכן מורה הלשון הכתו' לעיל דקאמר להיות מופקד בידו כבר כתבתי שכתב הטור סי' הנז' בשם בעל התרומות הואיל והוא מודה שהאמינו עליו דרך פקדון הרי הוא נאמן בכל מה שיאמר וכן פסק הרשב"א דאין הפרש בין שליש לנפקד דהיינו שליש היינו נפקד כמו שכתב בית יוסף בשמו שם סי' נ"ז כל שכן שאפי' נאמר שיש הפרש ביניהם לחייבו לנפקד שבועה כ"ש ר"ת בהגהה מיימונית הנז' כבר בנ"ד ראובן הנז' קפץ ונשבע שבועות חמורות בפני ב"ד שכל מה שאומר אמת שכבר נתבטל לגמרי השותפו' הראשון ומה שכתב החכם הנזכר שבנדון הזה אין כאן מיגו דאי בעי שורפו או קורעו משום שהרי ראובן לפי סברתו הוא צריך לשטר הראשון להיות השטר השני נסמך ונגרר אחר השטר הראשון לברר התנאים אשר כתובים בשטר הישנה שכן כתוב בשטר השני וכיון שכן איך היה יכול לבערו מן העולם השטר הראשון לזה אני אומר שכתב נמקי יוסף בסוף פ"ק דמציעא וזה לשונו ומדאצטריך למימר דהא הימנה שמעי' דשליש אפי' ליכא מיגו נאמן כיון דהימנה כ"ש דבנדון דידן נהי דליכא מיגו דאי בעי קלתיה מ"מ איכא מיגו דאיבעי קרעיה קודם הראותו לב"ד דאף אם יהיה קרוע יכול ללמוד ממנו ולברר התנאים הכתובים בו וגם מה שטענו שכל לשון השטר השני הוא בלשון עתיד שנעשה כך וכך ואפשר שלא עשו דבר גם בזה אין ממש שג"כ כתוב שם הלויתי לו סך כך וכו' ורבי שמעון אחי הלוה סך כך וחתמו שלשתם על זה באופן שמה שיכלו לעשותו מיד כתבוהו בלשון עבר אבל המשך זמן החברה להיות עתיד אף על פי שמיד התחילו החברה והתחילו להתעסק בה והראיה שבשותפות הראשון אחד מהאחים לא היה יוצא מחוץ לעיר ועתה נתחייב לצאת מהעיר והלך לויניצייא בפועל כמו שמביאים ראיה לזה באופן שנתברר היות אמת שהיתה שותפות חדשה מכל מקום כתוב בלשון עתיד בבחינת המשך זמן החברה שעתידי' לעמוד בחברה כל הזמן העתיד לבא ומזה נמשך ביטול למה שכתב החכם הנז' שאפשר לומר שזה השטר השני היה מציאותו ונעשה קודם השטר הראשון פעם אחרת שהיה ג"כ בין שלשתם שותפו' ועשו זה השטר ביניהם ולכך חתמו שלשתם עליו וראובן הנז' זייף עתה הזמן וכתב הזמן אחר זמנו של השטר הראשון לבטלו אבל האמת אינו אלא שזה השטר הנקרא עתה ראשון אינו אלא שלישי ועומד בקיומו מי שמע כזאת מי ראה כאלה להמציא המצאות אשר לא עלו על לב אדם שקרה מקרה שבזמן הקודם היה להם השותפות לשלשתם באותו הסך ובאותם התנאים ושחייבו לאחד מהשותפים שילך לויניצייא מה שלא היה הולך מתחלה דברי' כאלו לא יאמר אותם כי אם מי שרוצה להתעקש בהיות שיש עדי' שכן היה המעשה עתה שהלך השותף לויניצייא מה שאין דרכו והתחילו להתעסק בשותפות החדש באופן שנתקיים השותפות.