דברי ריבות · חלק תי״ז סימן ז׳

וראיה לזה דגרסינן בסנהדרין פרק זה בורר ההיא איתתא דנפק שטרא מתותיה ידא אמרה ליה ידענא בהאי שטרא דפריע הוה הימנה רב נחמן וכו' עד שאני הכא דאי בעי קלתיה וכתב רש"י דנפק שטרא מתותיה ידה שהאמינוה המלוה והלוה לשומרו. הרי לך שמאחר שהאמינוה המלוה והלוה הימנה רב נחמן על פי דבורה אפילו אחר שיצא השטר שלם בפני בית דין ואף על גב דאיכא בגמרא איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן וכו' כבר פסקו כל הפוסקים דהלכתא כלישנא קמא משום דאיתותב לישנא בתרא וכן פסק הרי"ף וגם הרמב"ם כתב פרק י"ו הלכות מלוה ולוה וז"ל שטר שהיה ביד שליש והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא נאמן אף על פי שהשטר מקויים שאלו רצה היה שורפו או קורעו הרי דפסק כלישנא קמא וכן פסק הרא"ש והטור סימן נ"ה כתב וז"ל ואפילו אם נראה כבר בבית דין שהוציא השטר מתחת ידו סתם ושתק עד שנתקיים ואמר פרוע הוא אפילו הכי נאמן וכן פסק בספר התרומות וגם הרשב"א כמו שכתב מהרי"ק ז"ל שם סי' נ"ז וגם רבינו ירוחם כתב כן נתיבו'. ועוד כתב הטור שם שהשליש נאמן אפילו אם הוא קרוב והוא פסק מספר התרומות ויהיב טעמא משום דהא הימניה ותנן נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך אינו יכול לחזור בו אף בנדון דידן אף על גב דראובן זה הוא קרוב כיון שהאמינוהו הוא נאמן ואין צריך לישבע שחזקה אין אדם חוטא ולא לו כמו שכתב הטור שם ומה גם עתה בנ"ד שראובן זה מפסיד במה שאומר ששטר השני קיים והשטר הראשון בטל אלא שרוצה לקיים האמת הרי הוכחנו שאפילו יצא השטר מתחת יד ראובן שלם ליד בית דין היה נאמן בדבורו כ"ש עתה שיצא מתחת ידו קרוע דפשיטא ופשיטא שהוא בטל ואף על גב דהשתא שטוען ראובן שהוא בטל כבר אין שלישותו בידו והוא אינו נאמן אלא בזמן ששלישותו בידו כבר כתבתי בשם הרמ"ה וגם המרדכי כתב בריש מציעא דאפי' אין שלישותו בידו נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו וראובן זה קרע השטר בעוד שהיה בידו ועתה אומר שקרעו בשביל שהיה בטל והוא נאמן באותה שעה בשביל שהיה בידו ולכן אף אם נחשוב שאין שום זמן בשטר השני כבר הוכחנו שנתבטל השטר הראשון ואין בו ממש להיות שהשליש נאמן.