אבל רש"י כתב שהגירסא האמיתית היא וסימן ולד בבהמה והם שתי גזרות אחת שהשליא היא סימן ולד באשה ושנית שהשליא היא סימן ולד בבהמה באופן שאינו תולה הבהמה באשה וכיון שכך היא הגירסא אי אפשר לפרש דמאי דקאמר אסורה באכילה חוזר למקצת היוצא דאם איתא למה הזכיר התנא כאן כלל סימן ולד באשה שהרי באשה אין שום נפקותא כלל כשיוצא מקצת שליא דאי לא חשיב כילוד אלא דחיישינן שמא יצא באותו מקצת ידו או רגלו אינה טמאה טומאת לידה ובבהמה דוקא הוא דאיכא נפקותא דחיישינן שמא יצא שם חלק מהעובר לאסור באכילה אותו המקצת וקרינן ביה ובשר בשדה טרפה ולכן לא הוה ליה למימר אלא אסורה באכילה סימן ולד בבהמה. אלא ודאי מדקאמר נמי סימן ולד באשה נראה ודאי דשייך דין זה נמי באשה ובאיזה אופן משום דחשיב כילוד כלו וחיישינן שבאותו מקצת יצא רובו וגם האשה טמאה טומאת לידה וכיון שהאשה טמאה טומאת לידה בבהמה נראה ודאי שאסור אפילו מה שבפנים דחשיב כילוד כלו וכיון דחשיב כילוד כלו נראה ודאי דסבר דאין מקצת שליא בלא ולד ולכן אנו חוששין שמא באותו מקצת יצא רובו.
דברי ריבות · חלק מ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.