דברי ריבות · חלק מ״א סימן א׳

ב"ק דף י"א תנינא שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה וכו' פירש רש"י אסור כלה ואף על פי שאין בה ולד ה"ג סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה כלומר וכו' כונת רש"י בזה שהרגיש דמאי קא פריך בגמרא מאי קא משמע לן תנינא דלעולם אימא לך דמתני' סבר יש מקצת שליא בלא ולד והא דקאמר אסורה באכילה ר"ל אותו מקצת שיצא אסור באכיל' ואף על גב דחזר לפנים והיה בפנים בשעת שחיטה והוה אמינא דהשליא הוי כפרש בעלמא ולא קרינן ביה ובשר בשדה טרפה כמה דאמרי' כשיצא אבר מבחוץ דאף על פי שחזר בפנים טרפה משום דשאני התם שהוא בשר העובר והוי בשר בשדה אבל בשליא הוה אמינא דחשיב פרש בעלמא וכשחזרה בפנים הוה אמינא כל בבהמה תאכלו קא משמע לן דאסורה משום דחיישינן שמא איכא חלק מהעובר באותן מקצת וחיישינן שמא יצא שם ידו או רגלו של עובר שהדין נותן שאף על פי שחזר טרפה וזהו דקאמר מתני' סימן ולד באשה כלומר במקום שיש שליא הוא סימן ולד וכיון דאנן סהדי שיש בבהמה זו ולד חיישינן דלמא יצא באותן מקצת חלק אחד או אבר אחד מהולד ההוא והוי בשר בשדה ולא חשיב פרש ולעולם דאפשר לומר דיש מקצת שליא בלא ולד ומכל מקום אסורה משום דחיישינן לחד ספיקא וכיון שכן מאי קא פריך וגם הדוחה למה לא תירץ כן לכן פי' רש"י אסורה כלה דפירושה דמתניתין שאסור כלה אפילו מה שבפנים והשתא אי הוה אמרינן דיש מקצת שליא בלא ולד אין מקום לאסור מה שבפנים משום דהוי ספק ספקא ספק אם יש שם ולד ספק אין שם ואם תמצא לומר יש שם ולד שמא אין שם אלא מיעוטו ולא ראשו ולא חשיב כילוד ואין לאסור מה שבפנים אלא ודאי נראה דאין מקצת שליא בלא ולד ואין כאן אלא ספק אחד אם יש באותו מקצת מיעוטו או רובו ולכן אסור מה שבפנים.