אבל כד מעיינן שפיר אין בזה ממש וזה דהא דאמרינן דכשאין פיו ולבו שוין שמותר בשניהם היינו דוקא כשסותר מה שבלבו למה שמוציא בפיו כמו שכתבתי ראובן ושמעון או תאני' או ענבים אבל כשאינו סותר לא וכמו שכתב הטור יורה דעה סי' ר"י היה בלבו פת חיטים והוציא בשפתיו פת סתם אסור בשל חיטים לבד שהוא נקרא פת סתם אף בנדון דידן חל הנדר על ראובן כל זמן שהמשרת בבית אביו שכן היה בלבו ומוצא שפתיו לא הכחישו באומרו סתם שלא ישב לאכול על שלחן אביו אבל אם יגרש המשרת ויאכל על שלחן אביו לא חל הנדר אע"פ שנדר סתם לפי שלא היה בלבו כך באופן שאין שום צד להתיר נזירות זה זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ת״ח סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.