אבל אעיקר הנדר היה נראה בתחלת המחשבה שיש מקום לעיין צד היתר וזה דקיימא לן דבין בשבועות בין בנדרים צריך שיהיה פיו ולבו שוין וכן כתב הרמב"ם הלכות שבועות פרק ב' והלכות נדרים פ"ב ולכן אם נתכוון לומר תאנים ואמר ענבים הרי זה מותר בשניהם ואין כאן נדר וכן המתכוין להשבע שלא יאכל אצל ראובן וכשבא להוציא שבועה נשבע שלא יאכל אצל שמעון הרי זה מותר לאכול עם ראובן שהרי לא הוציאו בשפתיו ועם שמעון שהרי לא היה שמעון בלבו כמו שכתב הרמב"ם בפרק הנזכר וכן בנדון דידן בשעה שנדר הנזירות לא הוציא בשפתיו כל זמן שהמשרת יעמוד בבית אביו אלא נדר סתם שלא יאכל על שלחן אביו וזה לא היה בלבו כך כי אם כל זמן שהמשרת יעמוד בבית אביו וכל זמן שהמשרת יעמוד בבית אביו לא הוציא בשפתיו אף על פי שהיה בלבו אם כן נאמ' שלא חל הנדר ויהיה מותר לאכול על שלחן אביו בין שיעמוד המשרת בבית אביו בין שלא יעמוד.
דברי ריבות · חלק ת״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.