דברי ריבות · חלק שצ״ד סימן ג׳

וראיה מאשר נשאל להרשב"א הנשבע לחבירו שיפרענו לזמן פלוני והגיע שמיטה אם השביעית בזמן הזה משמטת ונאמר ממון אין כאן שבועה אין כאן או אם שבועה דאורייתא ונאמר שמיטה בזמן הזה דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטל דאורייתא והשיב דשביעית משמטתו ואפילו בזמן הזה וכו' והלכך לא נשבע לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב לו וכו' ועוד הביא שם כמה ראיות כמו שיראה המעיין שם עד שכתב גם כי נשבע לא חלה השבועה כי אם בדרך חיוב הפרעון ועליו אין להוסיף בשביל השבועה וכן פסק הריב"ש בתשובותיו סי' שכ"ח על הא דקיימא לן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפילו נשבע על כך לא קנה הקונה כי השבועה אינו מוסיף חיוב כי אם וידוי במקום שמן הדין חייב וכיון שכן בנדון דידן כיון שה"ר יוסף הנז' פטור מן הפרעון מן הדין בשביל התנאי הכתוב לו בשטרו כמו שפסק הרב הנז' גם מכח השבועה הוא פטור כי אין השבועה חלה אלא במקום דאיכא חיוב ממון מן הדין אף אם לא היה שם שבועה. זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעי' יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.