דברי ריבות · חלק שצ״ב סימן ב׳

תשובה בענין דין זה נבא עד תכונתו בהקדים שתי הקדמות א' שכתב הר"ן בריש מסכת נדרים ומהא משמע דאין שבועה בלשון נדר ולא נדר בלשון שבועה הילכך כל שהחליף של זה בזה אין בדבריו כלום וכן פסק ר"ת והרב ן' מיגאש והרשב"א וכן נראה מתוך הירושלמי וכן פסק הרא"ש שכתב הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפי' יד לא הוי דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר הרי לך דלדברי כל הני אשלי רברבי אין בנדר הנעשה בלשון שבועה ממש. הקדמה שנית היא דראיתי ב' גדולי עולם הלא הם הרב יעקב בי רב ז"ל והרב כמהרר"י טאיטאצאק ז"ל מרי ורבי שפסקו שאפילו אמר הריני נזיר כשמשון אם אעשה כך אפילו שיאמר על שמשון בעל דלילה נתכונתי כיון שאינם ידים מוכיחות בדיבורו לא הוי נזיר דומיא דקדושין שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי שלא אמר כלום שאפשר שלא אמר על עצמו אלא על אחר ואפילו אמר לי נתכונתי לא אמר כלום אף כאן אמרי' שמא לשמשון אמר נתכוון ואפילו ספק נזירות לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אמרי' סתם נזירות להקל ועוד כתב מרי ורבי זלה"ה הנז' וז"ל האומר הריני נזיר כשמשון בן מנוח ולא אמר אח' מן הכנויים אין לי שום ספק כפי ע"ד לא בגמר' ולא בלשון הרמב"ם וקים לי שאינו נזיר ועם ב' הקדמות אלו אומר לע"ד שאין כאן שום צד איסור נזירות משום דאיכא תרי ספיקי ספק אם נדר זה אפקיה בלשון שבועה ספק אי אפקיה בלשון נדר ואת"ל דאפקיה בלשון נדר ספק אי הלכתא כהני שני גאוני עולם שפסקו שאם לא הזכיר איז' מן הכנויים אין כאן נזירות וספק ספקא זה מתהפך ספק אי הלכת' כהני שני גאוני עולם ואין כאן נזירות אפי' דאפקיה בלשון נדר ואת"ל דלית הלכתא כותייהו ספק אי אפקיה בלשון נדר או בלשון שבועה דאין בדבריו כלום והא קיימא לן דבמקום דאיכא ספק ספקא אפילו בדאורייתא אזלינן לקול' באופן שאין בנדר זה צד איסור נזירות ומכל מקום להקל מהעונש בנדון כי האי זכורני שנמנתי עם אחד מיוחד מגדולי חכמי שאלוניקי והתרנו לו נדרו זהו מה שנראה לעניו' דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.