וזהו דוקא אם הנכוי שגזרו הדיינים היה כדין ורגלים לדבר שהיו ראובן ושמעון חייבים מצד אחד ליהודה אבל אם לא היו רגלים לדבר או ידים מוכיחו' אלא אלמות גמור ועלילה ודאי שכל מה שניכו מהחוב כל אותו ההפסד הוא מוטל על כלם ואם יבא לידי כנייה שארית החוב יחלקו בין שלשתם חלק כחלק וראיה לזה הלכות מכירה פ' י"ט הגהה מיימוני' וז"ל פסק מורי רבינו ז"ל על ראובן ושמעון שהיה להם חוב בשותפו' ופרע להם התוגר עד ט"ו ליטרא כי אומר שראובן חייב לו ט"ו ליטרא וראובן כופ' שאינו חייב לו מאומ' ורצ' לישבע לו והתג' לא רצה לקבל שבועתו ואומר שמעון שעל ראובן יש להיות כל ההפסד מפני שתביעת תוגר עליו הית' ופסק מורי דההפסד על שניה' בשוה מהא דאמימר דסתם תוגר אנסא הוא ותובע ראובן שלא כדין וכו' וכתב הרב המגיד שם ואפי' היה מטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו. זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק שפ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
