תשובה גרסינן בפרק הגוזל ומאכיל שיירא שהייתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו ופריך בגמר' עלה ותירץ אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו, אמר פליג, לא אמר לא פליג, באופן דבשותפין בין שיכולין להציל בין שאין יכולין להציל ועמד אחד והציל אם לא אמר לעצמי אני מציל הוי לאמצע דמסתמא שותף הוי שליח חבירו אבל אם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו לפי שחילק הנכסים וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו במקום איבוד וכן פסק שם הרי"ף בהלכות והרמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק י"ב חושן המשפט סי' קפ"א ונדון זה שהלך יהודה הלוה נגד ראובן ושמעון בעקיפין דומה לשיירא שעמד עליה גייס וכו' כמו שנראה בהגהה מיימונית בהרמב"ם בהלכות הנז' בפ' הנז' שכתב פסק מהר"ם על שנים שהיה להם חוב בשותפות והחוב היה מקולקל והאחד לא רצה להוציא וליתן שוחד דחבירו יכול לחלק שלא מדעתו ומציל לעצמו וכו' וכן בפרק ד' הלכות שלוחין ושותפין בהגהה מיימונית עיין שם וכן בתשובת הרשב"א סי' אלף ס"ג שותפים שהיה להם חוב אצל תוגר אצלם וכו' עיין שם וכיון שכן אם ראובן ושמעון הנז' כשנכנסו לדין עם יהודה הנזכר אם כיונו שכל מה שהיו עושים היה לעצמם זכו לעצמם ויהיה חלק לוי במה שנשאר ביד יהודה ואפילו ליכא עדים שאמרו כן אם נשבעים שכיונו לכך זכו לעצמם כמו שכתב המרדכי פ' הגוזל ומאכיל וז"ל פסק רבינו אבי העזרי דאם אין עדים בדבר שאמר לעצמי אני מציל נשבע שלא נתכון להציל אלא לעצמו וזוכה ואף על גב שכתב המרדכי פרק המקבל בשם רבינו מאיר והביאו הרשב"א בתשובותיו סימן תתס"ט על ב' שותפים בחוב א' ופרע מקצתו ורוצה הא' לעכבו ואומר לחבירו לך וקח לך חלקך מן התוגר והשיב לאו כל כמיניה ליקח חלקו ולהסמיך את חבירו על קרן הצבי על התוגר אשר פיהם דבר שוא י"ל דזה מיירי שלא כיון מתחלה להציל לעצמו וכן נראה מתוך הלשון שאחרי שפרע מקצתו רצה לעכבו ואז אמר לחבירו לך כו' אבל מעיקרא לא כיון לכך וכן הוא מוכרח לחלק שהרי הרשב"א עצמו בתשובות סי' אלף ס"ג פסק שאם אמר אני מציל לעצמו הציל לעצמו באופן שאין חייבים ראובן ושמעון לתת שום מעות ללוי ממה שניכו מהחוב כי הם זכו לעצמם החלק ההוא וחלק לוי נשאר ביד יהודה הלוה כנגד הסך שלקחו כל א' מהם באותו הניכוי ואם יבא לידי נכיית שארית החוב יקח לוי תחלה חלק כנגד הניכוי והשאר יחלוקו בין שלשתם ראובן שמעון לוי.
דברי ריבות · חלק שפ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
