תשובה דבר ברור הוא שהדין עם הר' דוד רוסו הנז' וטעמא דמילתא דאף על גב דקיימא לן דדבר הידוע לשנים שותפין אף על פי שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה כמו שכתוב הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פ' ה' אם כן נמצא לפי זה שאפילו שעומדים הנכסים תחת יד ה"ר דוד הנז' מכל מקום גם כן עומדים בחזקת היתומים וכיון שכן על ה"ר דוד להביא ראיה וכיון שיש יתומים קטנים אין מביאין ראיה כנגד' משום דאין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד והקטן כאלו אינו עומד כאן חשוב כמו שכתב הרמ"בם הלכות מלוה ולוה פרק י"ב מכל מקום בנדון דידן הדין עמו מפני שאביהם הודה בפני ב"ד כמו שכתוב וחתום שלקח הסך ההוא מדמי השותפות וכשחייב מודה גובין מהיורשים כמו שכתב מרמב"ם הלכות מלוה ולוה פ' י"א וזה אפילו יהיו הנכסים ברשות היתומים גובים מהם כ"ש בנדון דידן שמשעה שהודה אביהם בבית דין שלקח הסך ההוא מיד תפש ה"ר דוד מחיים מעות מהשותפות כנגדם והוא מוחזק בהם ולא בא עתה להוציא מרשות היתומים ומחזקתם כי מעולם לא נכנס הסך ההוא בחזקת היתומי' אלא משעה שלקח אביהם סך דמים לחלקו והודה שלקחם לקח גם ה"ר דוד לחלקו סך כנגדם כי המעות כחלוקים הם ויש לו לשותף לחלק שלא מדעת חבירו ושלא בפני ב"ד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות שלוחין ושותפי' פרק ה'.
דברי ריבות · חלק שפ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
