דברי ריבות · חלק שפ״ג סימן ג׳

וכיון שכן בנדון דידן שהטעות לא בא אלא מעסק המשא ומתן הדין הוא שהכל לבעל המעות וכיון שכן חויב שמעון ליתן כל דמי הטעיות לתוך כיס השותפות ואף על גב שכתבו התוספות שם בפרק הנזכר ששאלו לר"ת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה הכותי בחשבון והשיב נראה לי שחולקין בין שניהם וכו' כבר כתבו התוספות באותו דבור עצמו שר"ת חזר בו ואמר דכל טעות בין על ידי מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות ואף על גב שכתב ר"י שם שהכל לשליח וכמו שכתב הטעם דטעות בעלמ' הוא ודבר בפני עצמו הוא תדע שהא סבר' הוא שאם היה רוצה היה מחזיר כל מה שהטעהו דזהו תימא למימר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו לזה בר' לע"ד שסבר' זו דחוקה דאדרב' תימה הוא לומר שיכול להודיעו ולהחזירו וכמו שכתב הר"ם בהגהות מיי' סי' כ' לספר קנין וז"ל ואינו יכול לומר אעפ"י ששכחם הכותי החזירם לו כי על זה נאמ"ל למען ספות הרוה את הצמאה ולא בשביל קידוש השם כעובדא דשמעון בן שטח שאם הוא חפץ שיתקדש שם שמים על ידו יקדש בשלו ולא בשל אחרי' ע"כ הרי דמסתבר' שאפילו שמעון זה דנ"ד לא היה שותפות של ראובן אלא שליח בעלמ' היה הדין נותן שכל הטעות הוא לבעל המעות כ"ש בנ"ד שהיו שותפי' ונתחיבו זה לזה על כל ריוח והנא' ואפי' על מציאה שבשוק שהכל יהיה לחצאין והכל בשבוע' חמור' כמו שבא בשאלה דפשיט' ופשיט דלכולי עלמ' חייב שמעון להביא כל דמי הטעות לכיס השותפות ואינו יכול להעלים דבר זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה: