ולענין הטענה הב' שטוען שזה המעות הוא של רבית קצוצה נראה לעניות דעתי אם יש עדים מבחוץ שמעידים כך ודאי דלא מגבינן להו אבל אי ליכא עדים לאו כל כמיניה דאפטרופוס מכמה טעמי חדא דאין אדם משים עצמו רשע שגם הלוה עובר בלאו דרבית ועוד אלו היה היתום חי והיה מכחישו היה נאמן אפילו בלא שבועה דחזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא וכ"ש המרדכי בגיטין פ' השולח על א' שתבע לחבירו ר' זהובים והלה השיב איני חייב לך אלא ק' דר' רבית קצוצה והשיב השני חלילה לי כו' עד והשיב ר"י מפרי"ש הלה נאמן כמו שטען שהלוה לו בהיתר דקיימא לן נאמן אדם לו' פרוזבול היה לי ואבד ופי' ר"ת אף בלא שבועה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכן פסק הרא"ש בתשובות כלל ק"ח הביאו הטור י"ד סי' קס"ט וכן פסק הרשב"א בתשובות סי' תתע"א וכיון שאם היה היתום חי והיה מכחישו היה נאמן גם עתה שמת טענינן ליורשי' והשטר עומד בחזקת כשר אי ליכא עדים מבחוץ חוץ מעדי השטר שיעידו שאותם המעות היה רבית קצוצה. זהו מה שנראה לעניות דעתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ש״פ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.