דברי ריבות · חלק שע״ו סימן ד׳

כלל העולה מכל מה שכתבנו שמאחר שהעריכה נעשת בטעות שכבר באותה שעה לא היו לו לר' יוסף הנז' אותם הנכסים אין באותה העריכה ממש וחוזר וגובה מהם כל מה שלקחו ממנו וכן נראה מתוך מה שכתב הרשב"א בשם בעל העטור בתשובה סי' אלף שי"ג על פשרה שנעשת מפני שאין לו ראיה או שטר ואחר כך מצא ראיה ההוא ודאי קנין בטעות הוא וחוזר וכן פסק הרמב"ם הלכות סנהדרין פ' ו' על אחד שעשה פשרה כדי שלא לישבע שדנו עליו שהיה חייב שבועה ואחר כך ידע שאינו בן שבועה אף על פי שקנו מידו על הפשרה אינו כלום וחוזר וכן כל כיוצא בזה באופן דבהא סלקינן ונחתינן דכיון שהקהל קדוש לא הטילו על ר' יוסף הנזכר הסך ההוא אלא בחשבם שהיו לו נכסים ראויים לפרוע הסך ההוא שהרי המעריכים הם מושבעי' ועומדי' שלא לעוות הדין וכיון דהשתא איגלאי מילתא למפרע שלא היו לו לרבי יוסף באותה שעה אותם הנכסים שכבר נאבדו ויצאו מרשותו נראה לעניות דעתי דלית דין ולית דיין שחייב לרבי יוסף לפרוע הערך ההוא אלא אדרבה כל מה שנטלו ממנו יתר מן הערך שהיה לו באותה שעה הכל הוא שלא כדין וחייב הק"ק להחזירו לו שמפני שהם רבים לא הותר הגזל והחייבים להיות נקיים מה' ומישראל. זהו מה שנראה לענות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.