דברי ריבות · חלק שע״ו סימן ג׳

אף בנדון דידן מי קאמר רבי יוסף הנזכר לא יהיבנא דליכא גבאי קאמר דלית ליה אותם הנכסים שהעריכו עליו מקודם שעשו העריכה וכיון שכן נמצא שנעשית העריכה בטעות ואפילו היה שם קנין חוזר כל שכן שבנדון דידן לא היה שם קנין ואף על גב שכבר לקחוהו היה שלא כדין שהיה שלא מדעתו והוא לא נתן להם כלום אדרבה אשתו היתה צווחת ככרוכיא ולכן אין לומר דאינו חוזר וגובה מהקהל מה שכבר לקחו ממנו כי הא דכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ט סימן ז' הביאו ח"ה סימן קכ"ו על ראובן שקנה סחורה מלוי והמחהו אצל שמעון ואמר שמעון לפרוע ללוי מפני שהיה סבור שהיו ראובן מעות בידו ופרע קצת ללוי ושוב עיין בחשבונו ומצא שלא היה חייב לראובן כלום ולא רצה ליתן יותר ללוי וכו' ופסק שהדין עם שמעון ולא יתן יותר אבל המעות שנתן כבר ללוי אינו יכול להוציאם מידו וכו' בנדון דידן לא אמרי' הכי וזה דהתם היינו טעמא דמה שנתן כבר אינו יכול להוציאו הוא כמו שכתב שם הרא"ש דאמרינן שנתן לו כדי לקיים דבריו אפילו אם ידע דלא משתעבד אבל בנדון דידן מעולם לא נתן ה"ר יוסף הנז' כלום מדעתו ועוד כתב שם טעמא דלא מהימן לומר שטעה כדי להוציא מה שנתן כבר אדרבה אמרינן דקדק יפה ואלו לא היה לו בידו משל ראובן לא היה נותן בשבילו ללוי אבל בנדון דידן לפי מה שבא בשאלה הוא דבר מפורסם והכל יודעים שבשעת העריכה כבר נאבדו הנכסים וכיון שיש עדים על כך פשיטא ופשיטא שהכל היה בטעות וחוזר וחייבים אנשי הק"ק לחזור לה"ר יוסף הנז' כל מה שלקחו ממנו כי כל מה שלקחו יתר על מה שהיה לו באותה שעה היה שלא כדין ומפני שהם רבים לא הותר הגזל.