דברי ריבות · חלק ל״ז סימן ה׳

ולפי שיטה זו של תוספות קשה למה חזר בו ממאי דקאמר לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כיון שלא הוקשה לסברא ההיא ולא היה לו לומר אלא פריך הכי ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הקרן שאין הנאה להזיקו ועם זה לא היה יכול להקשות ורגל מאי שייריה ופירוש דברי אלה יובן בזה האופן שהיה יכול לומר כמו שאמר תחלה לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקו ולהכי אי כתיב קרן לא הוה אתי שן מיניה משום דקרן חמיר שאין הנאה להזיקו ובקל היה יכול לשומרו מה שאין כן בשן דקיל כיון שיש הנאה להזיקו הוי כעין אונס בבחינת שאינו יכול לשומרו מפני שהשן דחוק לאכול ולא ראי השן שיש הנאה להיזקו וכו' ואי כתב שן לא הוה אתי קרן מיניה משום דשן חמיר דיש הנאה להיזקו כלומר וכיון שנהנה הדין נותן שישלם מה שאין כן בקרן שכיון שלא נהנה אין ראוי שישלם באופן דאע"ג שבתחלה אמרנו שהנאת השן היא קולא היינו בבחינת שלא היה יכול הבעל לשומרו אבל בבחינת התשלומי' הנאת השן היא חומרא כיון שנהנה ראוי הוא שישלם ולכן אי כתב שן לא הוה אתי קרן מיניה ואלו היה אומר כן לא הוה מצי למיפרך ורגל מאי שייריה משום דבכלל שור הוי קרן ורגל ומבעה זה השן ולא הרי דקאמר לקרן צודק גם כן ברגל דאלו כתב שור לרגלו לא הוה אתי שן מיניה משום דרגל חמיר דאין הנאה להיזקו מה שאין כן בשן ואלו כתב שן לא הוה אתי רגל משום דשן חמיר דיש הנאה להיזקו וכיון שנהנה ראוי שישלם מה שאין כן ברגל שאין הנאה להיזקו.