דברי ריבות · חלק שס״ט סימן ו׳

ואי סמכינן להתירה להיות שעדי הקדושין הם פסולים להעיד לפי שעברו על החרם שהחרימו בתוך קהל ועדה שלא לקדש אשה בחשאי כי אם בעשרה וכתב הטור ח"ה סימן ל"ד העובר על השבועה אחד שבועת שוא ואחד שבועת שקר של ממון וביטוי פסולין לעדות ואפילו עובר על חרם שהחרימו הקהל גם הרמב"ן כתב במשפט החרם שהעובר על החרם הרי הוא כעובר על השבועה וכיון שכן נמצא שהן פסולין מדאורייתא ואין כאן עדי קידושין יש לומר דאף טעם זה לאו בר סמכה הוא וטעמא דמילתא דלא מבעיא לסברת רש"י והרמב"ן והרשב"א דסברי שאין נעשה חשיד על שבועת ביטוי להבא משום דבשעה שנשבע היה דעתו לקיים ולא יהיה חשוד לישבע על שקר בשעה שמוציא השבועה מפיו דפשיטא ופשיטא דמי שעבר על חרם הקהל לא נקרא חשוד על השבועה משום דגריעא טפי העברת על החרם משבועת ביטוי להבא וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן ק"ה וזה לשונו והחרם שהחרימו הקהל הרי הוא כשבועה להבא וגרע מיניה שהרי לא יצאה שבועה מפיה כלל אלא אפילו לדעת רבינו תם והרמב"ם דסברי דנקרא חשוד העובר על שבועת ביטוי להבא אפילו הכי בנדון דידן אין לנו כח לפסול עדותם משום דאיפשר לומר ששכחו ולא זכרו החרם שהחרימו על זה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות עדות פרק י"ב שהעושה מלאכה בשבת או ביום טוב לא נפסל לעדות אלא אם כן הודיעוהו שהיום שבת או יום טוב שמא שוכח הוא וכן פסק הריב"ש בתשובותיו סימן שמ"ד על איש שעבר על שבועת ביטוי להבא דלא נקרא חשוד אפילו לדברי ר"ת כי שמא לא היה נזכר ולא יהיה פסול לעדות העובר על החרם אלא דוקא כשמתרין לו שעובר על חרם ולא שת לבו וכמו שנראה מתוך דברי הריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו בענין קדושי מיירונה.