דברי ריבות · חלק שס״ט סימן ד׳

ואי סמכינן להתירה בלא מיאון ובלא גט משום דאין כאן קידושין כלל ממה שכתב הרש"בא בתשובותיו סימן אלף ר"ט ואלף ר"י על שטר קדושין שכל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם היא זו ועוד כתב שם בתשובה שנית שאין סומכין על עדות החתימה דבכל הא מפיהם בעיא ולא מפי כתבם וכו' עד אם אמרו שאין זה כתב ידם ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר בכל מקום אין משגיחין על הכתב שהם הם נאמנים ואין אומרים בכי האי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וגם הרב הגדול מרי ורבי זלה"ה סמך על התשובות הנז' על מעשה שבא לידו וכתב תשובה ארוכה מארץ מידה והתיר אשה בלא גט שהוציאו עליה שטר קידושין בעדים גם בזה אין בו ממש לנדון וזה דמה שכתב הרשב"א שהשטר הוא כפנקס בעלמא הוא לענין דלא חשבינן ליה לשטרא שבראיית החתימו' לבד יהיה חשו' כשטר גמור עד שנ' עליו עדי' החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין דכל שטר בחזקת כשר הוא הא ודאי לא אמרינן בשטר קידושין כיון שנעשה שלא מדעת המתחייב אבל אחר שהעד עצמו החתום על השטר העיד על חתימת ידו בפני בית דין נמצא שכבר העיד והגיד כל הענין הכתוב בשטר דהא קיימא לן כחכמים דעל מנה שבשטר הם מעידין וכמו שפסק ח"ה סימן מ"ו וכתבו התוספות דלרבנן אפילו אומרים בהדיא שעל כתב ידם הם מעידים לית לן בה אלא לעולם אנו חושבים אותם כמעידין על מנה שבשטר וכן כתב הרא"ש ואף על גב שכתב הריב"ש סי' קצ"ג שבשטר כזה שהוא כפנקס מה שמעיד בפני בית דין שהוא כתב ידו אינו מועיל להכשירו משום דמפי כתבם הוא מכל מקום מהני העדות כיון שיכול להגיד דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ודוקא אלה לא מהני כתב שלו דמפיהם אמר רחמנא נמצא בנדון דידן שכיון שהעיד על חתימת ידו הוה ליה כאלו הגיד והעיד כל מה שכתוב בשטר הקדושין וכיון שכן הרשב"א עצמו סבר דאם באו העדים החתומים על השטר והעידו בפני בית דין על חתימות ידיהם ודאי שהיא מקודשת דמפיהם איקרי וכן כתב שם בתשובה הנז' אם כתבו וחתמו העדים שלא מדעת המתקדש' אין סומכים על עדות זה עד שיבאו ויעידו בפיהם וכיון שכן בנדון דידן הרי העד החתום בשטר העיד בפני בית דין על חתימת ידו והרי הוכחתי שעל הקידושין שבשטר הוא מעיד והעד השני שצוה לחתום העיד בפיו ובשפתיו בפני בית דין הקדושין הנז' בשטר דאלים טפי העדות שמעיד בפיו וודאי דכולי עלמא מודו בנדון דידן דהוי מקודשת גמורה וגם מה שכתב הרב הגדול מרי ורבי זלה"ה היה על מעשה שאחד מהעדים מעולם לא הודה שהיה כתב ידו ולא היה כתב ידו יוצא ממקום אחר ולא זו לבד אלא אפילו קודם שיצא השטר בפני בית דין קבל עליו חומרות שלא היו דברים מעולם לא מציאות קדושין ולא מציאות חתימתו באופן דקודם שהוחזק השטר בבית דין הורע חזקתו ולא היה כתב יד העד ההוא יוצא ממקום אחר כמו שיכול לראות המעיין שם בתשובתו וגם תשובת הרשב"א סימן אלף ר"י מיירי שקודם שיצא השטר בפני בית דין ולא הוחזק בבית דין הכחישו העדי' ואמרו שלא היו דברים מעולם ולא היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל בנדון דידן שהעיד עד אחד על חתימת ידו בפני בית דין וגם העד השני העיד בפני בית דין על מציאות הקידושין ודאי לכולי עלמא הוי עדות גמורה ואינם יכולים לחזור בהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ושניהם העידו על מציאו' הקידושין והרי לאה הנזכרת בחזקת מקודשת היא עומדת.