דברי ריבות · חלק ל״ה סימן ה׳

אבל תימא נהי דרש"י הוכרח לפרש כן לקיים דברי התנא אבל התנא גופיה מעיקרא למה לא פירש הפסוקים כפי שיטת התוספות דושילח אתא לשן ורגל וביער אתא לרבות ממילא לתרווייהו מכח היתור. ויש לומר שאילו הייתי אומר כן הוה אמינא דלא אתא ובער אלא לומר דלא מחייבינן לא בשן ולא ברגל אלא דוקא היכא דכלייא קרנא ולא הוה דרשינן ליה ליתורא לחוד בלא משמעות לומר דאתא לרבות ממילא ועם זה הייתי מקיים משמעות ושלח דדוקא שלח שלוחי וגם משמעות ובער דמשמע כלייא קרנא ולא נאמר דאתא ובער בלא משמעו' אלא מכח יתור לבטל משמעו' דושלח דמשמע שלח שלוחי אלא אדרבה הייתי מקיים השני משמעיות ואתא וביער לגלויי דין כלייא קרנא דלא שמעינן ליה מושילח אבל השתא דמוקמינן כל חד וחד לחודיה ושלח לרגל ובער לשן כל חד וחד תיקום אדוכתיה במשמעותיה רגל דנפיק מושילח דוקא שלח שלוחי אבל כיון דאין דרכו לכלות הקרן ודאי דחייב אע"גב דלא כלייא קרנא שלא דבר הכתוב אלא בהווה. וגם שן דנפיק מוביער דווקא כלייא קרנא כמשמעותיה אבל כיון שאין משמע מתוך הפסוק דוקא שלח שלוחי מסתמא על הכל חייבתו התור' בין דשלח שלוחי בין דאזיל ממילא כיון דיש הנאה להזיקו וכלייא קרנא באופן שכל פסוק ופסוק תיקום במשמעותיה ואחר כך מכח ההיקש יליף שן מרגל להיכא דלא כלייא קרנא ורגל משן להיכא דאזיל ממילא זאת היתה כוונת התנא לשיטת רש"י לע"ד ועם היות שכבר כתבתי בפי' סוגיא זו עתה חזרתי ועיינתי פי' זה שמתישב בו כל הסוגייא ואתה תבחר. נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.