דברי ריבות · חלק שמ״ו סימן ד׳

וכיון שבאנו לכלל זה נמצאו אלו הנכסים הנמצאים עומדים בחזקת יהודה טובי הנז' שהוא ירש את אביו ויתמי ר' סולימאן יש להם תביעה עליו באומרם שהיה לו לאבא בידו נכסי הבחור שהיה אפטרופוס עליהם על היתומים הנזכרים להביא ראיה ברורה להוציא ממון מידו ואם לא יביאו ראיה אפילו יהיו טוענים טענת בריא אינו מחוייב יהודה טובי הנזכר אפי' שבועה שלא פקדני אבא אלא הוא פטור לגמרי באומרו אינו יודע וראיה לזה כתב הרא"ש בתשובה הביאה ח"מ סימן ס"ט ראובן הוציא כתב יד שמעון על יורשיו שהיה חייב לו מנה וכו' עד אם היה אביהם קיים היה נשבע שפרע והיורשים פטורי' בלא שבועה שלא נתקנה שבועת היסת אלא בין טוען לנטען אבל לא על היורשים והא דנשבעים יורשים שבועה שלא פקדנו אבא היינו כשבאים לגבות בשטר שהניח להם אביהם אבל להחזיק מה שבידם אפילו שבועה לא בעי אלא מחרימין סתם במעמד היורשי' שכל מי שיודע בממון זה אם פרוע שיודה ואם אינו פרוע שיעידו וגם היורשי' יאמרו אם יודעים שאינו פרוע ועוד כתב ח"מ סימן ע"ה בשם בעל העטור התובע ליורש מלוה על פה לא שנא אם אומר היורש איני יודע אם לוה או לא ויש עדים שלוה לא שנא אמר איני יודע אם פרע אם לאו לא שנא אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא בכל ענין פטור אפי' בלא שבועה אלא שמחרימין סתם כל מי שיודע שמורישו חייב לו כלום וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ו סימן ד' בשם רב פלטוי גאון ובשם רבינו מאיר וכן פסק בתשובה מיימונית ספר משפטים סימן שביעי בשם כמה גדולים וכן האריך מהרי"ק ז"ל שרש ק"ב וכתב בסוף דבריו וזה פשוט כביעתא בכותחא.