דברי ריבות · חלק של״א סימן ד׳

ואם תאמר אין הנדון דומה לראיה דבשלמה התם לא היה העסק כי אם מראובן לתוגר ושמעון לא היה כי אם שליח ביניהם ולכך ראוי שיחזיר שמעון המעות לראובן אבל בנדון דידן עשה ראובן עסק עם לוי והוה ליה כאלו לוי לוה המעות לעצמו מן התוגר ואח"כ הלוי הנז' הלוה אותם לראובן ונתפשר עמו באותו הסך מהריוח ולסלק עצמו ממכשול הרבית קנה המשכונות וכיון שכן נר' שחייב ראובן לפרוע כל אותו הסך שכבר סבר וקביל וי"ל שכיון שראובן בכל מה שעשה לא היתה כונתו אלא שחשב שהאמת אתו כמו שאומר לו לוי נמצא שלא כיון להקנו' ולזכו' הסך ההוא אלא לתוגר לא ללוי וכיון שכן במה יקנה לוי אותו המותר וכמו שכתב חו"מ סי' קפ"ה בשם הרשב"א על מה דאמרי' מאן שם לך פי' מי מכרו לך כלומר שהסרסור הוא שליח למכור אבל לדידך מי מכרו לך שאין כונת הבעלים למכור ולהקנות החפץ לו אף בנדון דידן מעולם לא כיון ראובן להקנות הסך ההוא כי אם לתוגר ולוי זה אינו אלא שליח בעלמא ואם היה הוא לוקח אותו המותר נמצא עושה סחורה במעותיו של חבירו דלא כהלכת' דתנן פ' המפקיד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו אלא תחזור פרה לבעלים וקאמר בגמרא הלכה כרבי יוסי וכן פסק הרמב"ם הלכות שכירות פרק א' וכתב הרא"ש שם בפסקיו טעמא דרבי יוסי משום דחשיב שוכר כאילו השאילו בשליחות המשכיר הילכך דין המשכיר עם השואל אף בנדון דידן לוי זה אינו אלא שליח ודין ראובן הוא עם התוגר המלו' ואין לו לשלם כי אם מה שלוקח התוגר מהרבי' ולא יותר כלל ולוי הנזכר שהלך בכל אותם העקיפין לא קרא שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית אבל לא יחרך רמיה צידו כי הדין דין אמת לפי מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.