דברי ריבות · חלק ש״ל סימן ז׳

ואף אם נחוש למה שכתב הרי"ף בתשובה עדים החתומים על השטר ונמצא א' מהם קרוב או פסול ואמר חברו לא הייתי מכיר בפיסולו אם אינו רגיל עמו עדותו עדות כשרה וכו' וזה שלא כדברי הר"אש כמו שהביאו הטור סימן ל"ו מכל מקום אין כאן אלא עדות עד א' והמקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הגאונים ושאר הפוסקים ואפילו לדעת סמ"ג דחייש לעד אחד כתב הר"ש בר צמח ז"ל דהיינו כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניה' כנ"ד שהאשה מכחשת ופירשה בידיה אין מנחם לה באומרה שלהד"מ ודאי דכ"ע מודו דאין חוששין לקדושיו אפי' היה העד האחד כשר בלי שום ספק כל שכן בנדון דידן דמשה רזון איתרע חזקתיה מכח העדויות שהעידו עליו אף על גב שהיו שלא בפניו באופן שעלה בידינו שהאשה הנז' היא מותרת לכל אדם בלא גט כי אין חשש קדושין כלל.