דברי ריבות · חלק שכ״ח סימן ט׳

ועוד ראיה לזה דגרסינן בקידושין פרק קמא תניא אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ומסיק בגמרא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאשתיקה וקתני דאינה מקודשת וכן פסק הרמב"ם אישות פ"ה הרי לך דלשון לא רצתה אינו אלא שלילה שלא אמרה הן אף בנדון דידן אם לא ירצו המשכירים רוצה לומר ששתקו ולא נתנו המעות. ועוד האריך בכמה דברים וכולם מיוסדים על סברתי שהבתים הם בחזקת המשכירים וכבר הוכחנו שהם בחזקת השוכר וגם אם הנאמנות מועיל אף ליורשי המלוה בנדון הזה כבר האריכו וכתבו החכמים השלמים נר"ו דמועיל מכמה טעמים אם בשביל שתלה הנאמנות לעולם אם לא יהיה כתוב מעבר לדף וזה כולל כל האנשים וכל הזמנים כמו שהאריכו בזה אם בשביל מה שכתוב נאמנות חו"מ סימן ס"א בשם הרא"ש כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרא כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ואין צריך לפרש שיכתבו כל לישני יתירי שפירי דאית בה באופן שעלה בידינו שהדין עם היתומים ואוקמינן הבתים בחזקתם אם ממה שכתבתי והארכתי בפסק שלי והבאתי ראיות לזכותם ואם מצד ביטול דברי הפוסק המחייבם זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.