דברי ריבות · חלק שכ״ו סימן ז׳

וראיה לזה כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף תכ"א וז"ל הרי שהיה חייב לחברו מנה וקבע לו זמן לפרעו ובשבועה והיה חייב לו מנה מצד אחר ובתוך הזמן פרע לו מנה סתם מלוה אומר אותו מנה שהיית חייב לו בלא שבועה פרעת לי ולוה אומר לא כי אלא אותו מנה שהייתי חייב לך בשבועה הוא שפרעתי מפני שחשדתי לשבועתי ולזה פרע אניש גו זמניה הדין עם המלוה ולא עוד אלא אפילו אמר הלוה בפירוש בשעת הפרעון מחמת המנה שאני חייב בשבועה אני נותן וקבלם המלוה סתם ואמר לא קבלתים אלא מחמת המנה השני הדין עמו והראיה דגרסינן בפרקא קמא דקידושין תניא כנסי סלע שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות לא רצתה דאשתיקא אינה מקודשת דיכול' למימר אין שקלי ודידי שקלי וכל שאין הלוה נאמן לגבי פרעון החוב ואין מקבלין ממנו טענתו אף הוא חייב בשבועתו הרי שאפי' להתיר אשה לעלמא אמרינן דיכולה למימר דידי שקלי כל שכן לענין ממונא דטענינן ליתמי מאי דמצי טעין אבוהון אם קבלתי איזה מעות היה לחשבון המירימיט ותקון הבתים שהוצאתי הם לא בשביל המעות הראשונים שנתתי לשכירות הבתים שאותם המעות הם בטוחים להיות שהבתים הם בחזקתי כל המשך זמן קמ"ח חדשים שפרעתי שכירותם עם היות שלעניות דעתי הדבר ברור ופשוט ולא היה צריך להאריך כל כך עם כל זה כתבתי מה שכתבתי בשביל איזה מערער וטוען לברר וללבן הענין היטב היטב זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.