דברי ריבות · חלק שכ״ו סימן ט״ו

ואף על גב דהכא בנדון דידן הואיל והתנו ביניהם שהדבר תלוי ברצון המשכירים אם ירצו להחזיר שכירות אותם ד' שנים יחזירו והיה נראה דבודאי נאמנים לומר שהחזירום ובפרט שהואיל והדבר היה תלוי ברצונם היה נראה שעל השוכר להביא ראיה שלא רצו עם כל זה הואיל והתנו בהדיא שיהיה הדבר נכתב על גבי השטר והאמינו לשוכר על זה עדיפא האי מילתא מהמתנה עם חבירו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואם כן תו לא מהימני. וידוע שכל מה שהוא בחייו היה יכול לטעון אנן טענינן להו ליתמי כל שכן שאם יש יתומים קטנים אפילו אם יאמרו המשכירים שיכולים לברר הדבר בעדים אין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי. כ"ש דנאמנות זה יהיה מועיל גם לבטל העדים שיעידו בעל פה הואיל ולא נכתב על גבי השטר כמו שהיה תנאי ביניהם מפורש ומיוחד דעדיף זה מנאמנות סתמי. ועוד הייתי רוצה להתלמד ולחקור דכפי בחינה אחרת העומד בתוך הבית הוא המוחזק דדוקא המשכיר לגבי שוכר עצמו אנו מעמידים הבית בחזקת המשכיר דהוא מארי קמא אבל הכא שהיתומים הם העומדים בתוך הבית אחר אביהם הם יהיו מוחזקים אף על גב דבכל דוכתא אמרינן דלא עדיפא מגברא דאתי מחמתיה אלא שכעת אין לי פנאי לחקור גם בזה. ואף על גב דיש לדחות שלא האמינו אלא לשוכר עצמו אבל לא ליורשיו ולבאי כחו יש ללמוד הכי מלישני יתירי וממלת וכו' דאפילו לבאי כחו האמינו כ"ש שהואיל וכתב אם לא ימצא כתוב וכו' בזה הודה שכל שלא נמצא כתוב על גב השטר שוה הוא ליורשיו שהרי מספיק היה שיאמר והאמינו המשכירים הנז' לשוכר הנז' נאמנות גמורה בפי' על כל הנזכ' לעיל ועל כל פרטי שטר זה אלא שהוסיף וכתב ועל כל טענה ודבר שיטענו נגדו אם לא שימצא כתוב מעבר הדף וכו'. ועוד דהואיל והוא היה יכול לטעון שגם לבאי כחו האמינו אנן טענינן להו אבל אין להביא ראיה מההיא תשובה דהרשב"א סימן תתקע"ב שכתב שהקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא מחזקת מאריה קמא דהכא שניהם מודים שבתורת שכירות ירד והשטר ביניהם לעד והמשכיר הוא המוחזק.