דברי ריבות · חלק ש״כ סימן ח׳

וכי תימא נהי דלא מצי יהודה לתפוס החמשים זהובים לחשבון שמעון מ"מ השבעי' זהובים הנשארים נראה דמצי תפיש לחשבון לוי וטעמא דמילת' ממקום שבאת שהרי כתב בעל התרומות שכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בעל דברים של המשלח כו' וכן הרמ"ה כתב ואי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד וכו' וכיון שכן בנדון דידן נמצא שיהודה זה הוא בעל דברים של לוי המשלח ולדברי הרמ"ה לא זכה בע' הזהובי' כיון שלא קיים תנאו והשת' תפיש יהודה הע' זהובים מיד לוי שהוא בעל חבו ומשלחו וכמו שכתב הרשב"א בתשוב' הביאה בית יוסף סי' ק"כה אם ראובן היה חייב לשמעון מנה ונתן לו ראובן זה לשמעון מנה ואמר לו תן מנה לפלוני בעל חובי וקבלו שמעון דרך שתיקה ועכבו לעצמו מחמת חובו הדין עם שמעון אף כאן אע"ג דלוי נתנו ליהודה ליתנו לשמעון יהודה מעכבו לעצמו בשביל חובו שחייב לו מהערבות.