דברי ריבות · חלק שי״ט סימן א׳

שאלה ראובן היה חייב לשמעון סך מעות לזמן מיוחד וכשהגיע זמן הפרעון ובא שמעון הנז' לתבוע ממונו ענה ואמר ראובן אני יש עליך תביעות משוה כסף שלי שנכנסו בידיך תן לי חשבון מהם ואני אתן לך השאר עד תשלום כל החוב שאני חייב לך ויהי כראות לוי הפרשים שהיה ביניהם משום דרכי שלום שם עצמו לדיין ולפשרן על הכל ולקח לכל אחד מהם קנין ושבועה ברצון נפשם שיעמדו על פיו על הדבר הזה בין בדין בין בפשרה בא לוי וגזר אומר שיתן ראובן הנז' בעד הסך שהיה חייב לשמעון במעות מדודים יקח לו שמעון תמורת מעותיו כל כך בגדים מדפיטיש שהוא מחכה ומיחל ראובן הנזכר שיבאו לו מאנקונה כפי כתב אחד שהראה לו ראובן ללוי הנזכר ויהיה ערך כל אמה ואמה מהם שלש ושמנים אש' וזה להנאתו של ראובן לפי שבאותה שעה היה ערכה שמנה ושבעים לבנים האמה בהמתנת זמן לזמן תשעה חדשים ושם לו לראובן גבול לתת הבגדים הנזכרי' לזמן שלש חדשים ויהי כי הקיפו הימים האל' לא באו לראובן הבגדים הנזכרים ותבע אותם שמעון ומתרה אותו שבועתו ואומר לו שאם לא באו לך שילך ויקחם באיזה ערך וישלים שבועתו וראובן טוען כי מאותם שהיו שלו היתה כוונתו כפי גזרת לוי על פי כתבו שהראה לו ראובן הנז' ובעבור שבועתו אומר ראובן שיתן לו תיכף ומיד לשמעון מעות מדודים בעין לערך שהיו שווים הבגדים בשעת גזרת לוי וראובן אינו רוצה לקנותם כפי הערך הנמצא כעת יען כי על כן נתרצה מכל התביעות שהיו לו על שמעון בשביל כל התועלות הנמשכות לו בעת ההיא ולפיכך גזר לוי הנז' שיקח אותם שמעון לערך פ"ג לבנים שבעבור זה נחה ושקטה פיו של ראובן מכל תביעה קלה וחמורה ושמעון טוען שאע"פ שהיה לו תועלת לראובן בהקנותם לזה הערך של פ"ג אין לו לשמעון חסרון כיס בזה שהוא כדאי למכרם יותר מזה הערך ועתה ילמדנו רבינו אם פטור ראובן משבועתו בפרוע לשמעון דמי הבגדים הנזכרים תיכף ומיד כפי מה שהיו שוים באותה שעה שגזר הגזרה לוי הדיין הנזכר או לא.