דברי ריבות · חלק שט״ז סימן ה׳

אף בנ"ד איכא לישנא יתירא שהיה די שיאמר ינתן מנכסי לשמעון עשרת אלפים לבנים ולא יותר ומדקאמר עוד לכלכל את שיבתו ודאי ליפות כחו בא ולטפויי אתא לומר שכיון ששיבה זרקה בו ראוי לחמול עליו לתת לו מתנה זו מלבד חלק ירושתו לכלכל את שיבתו ולאו ק"ו הוא ומה אם לישני יתירא דבראוי לו דהוה משתמע בראוי לו בחובו כדפריך התם בגמרא ודלמא בראוי בחובו קאמר אפ"ה אמרי' דלישנא יתירא לטפויי אתא בנדון דידן דאיכא תרתי משמעות הלשון דלטפויי אתא דקאמר לכלכל את שיבתו וגם יתורו לא כל שכן דאמרינן לטפויי אתא ויטול העשרת אלפים לבנים בתורת מתנה מלבד חלק ירושתו וגדולה מזאת כתב הרא"ש בפסקי' פרק יש נוחלין הביאו הטור סימן רנ"ג שאם אמר תנו מאתים זוז לבני או לאשתי או לבעל חובי סתמא אמרינן מתנה נתן להם חוץ מהבכורה והכתובה והחוב וכתב הטור וכן כתב הרמ"ה הרי שכתבו דאע"ג שלא אמר לישנא יתירא אמרינן דנוטל שניהם וכן נראה מתוך דברי הרשב"א שכתב בתשובה הביאה מהרי"ק ז"ל סימן רנ"ג נשאל על ראובן שיש לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן וכתב שהוא נותן לגדול מאתים זוז לאחר פטירתו מחמת ירושה ומת ובא הגדול ליטול המאתים זוז ולחלוק עם אחיו בשאר נכסים והשיב מסתברא שאין לזה אלא או מאתים זוז או חלק ירושתו שאם רצה האב ליתנם לו יותר על חלקו למה כתב לו מחמת ירושה וכו' משמע טעמא משום דכתב מחמת ירושה הא לאו הכי היה נוטל ר' זוז וחלק ירושתו אע"ג דקאמר סתמא ולא אמר לישנא יתירא.