תשובה נלע"ד שהדין עם שמעון בכל מה שטען ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אם על הראשון שצוה שיתנו מנכסיו לשמעון עשרת אלפים לבנים לכלכל את שיבתו דבר ברור הוא שהוא מתנה גמורה ויטול אותה המתנה מלבד חלק ירושתו וראיה לזה דגרסינן בבתרא פ' יש נוחלין תנו רבנן שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני בכור בראוי לו נוטלן ונוטל את בכורתו וכן אם אמר תנו מאתים זוז לפלונית אשתי בראוי לה נוטלתן ונוטלת כתובתה וכן אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי בראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ואם אמר בחובו נוטלן בחובו ופריך בגמרא משום דאמר בראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודילמא בראוי לחובו קאמר אמר רב נחמן אמר לי הונא הא מני רבי עקיבא היא דדייק לישנא יתירא כו' והכא נמי כיון דלא צריך לומר בראוי לו וקאמר ליה לטפויי מילתא קאתי שנתן לו הני מאתים זוז לבד בכורתו או חובו וכתב הרשב"ם שם דרבנן נמי מודו דכל לישנא יתיר' לטפויי אתא כי הך ברייתא והא דקאמר הא מני רבי עקיבא היא ה"ה רבנן אלא משום דאשכחן דר"ע בהדיא דריש לישנא יתירא וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק י"א הלכות זכיה ומתנה וכן חו"מ סימן רנ"ג וכל הפוסקים כלם הרי לך דלכולי עלמא לישנא יתירא לטפויי אתא ונוטל את שניהם המאתים זוז והחוב.
דברי ריבות · חלק שט״ז סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.