ועוד אני אומר לפי מה ששמעתי בנדון הזה שכך היה המעשה שחכם אחד הטריף הבהמה הנז' מחמת ריעותא דכוליא ובא חכם אחר והכשירה והתירה שאם האמת כן אפילו היינו מסופקים בדין אם ראוי להחמיר או לא אין בהתרתו כלום וזה דדוקא כשהחכם טעה בדבר משנה יכול חכם אחר להתירו לפי שאין בדברי הראשון ממש ואפילו הוא עצמו יכול לחזור בו ולהתיר מה שאסר כמו שכתב כל זה בארוכה הריב"ש בתשובותיו סי' תצ"ח אבל אם טעה בשקול הדע' אין חברו רשאי להתי' משום דקם דינא ואף אם התיר האחרון לא עשה ולא כלום ואפילו הוא גדול מן הראשון וכמו שכתב הר"ן בפ"ק דע"א בשם הראב"ד וכתב ולזה הסכים הרשב"א ז"ל עיין שם באופן שמכח המעשה ב"ד והעדייות אשר נתקבלו שם במונישטירייו אין לנו צד לצדד להקל בענין זה כי הדבר ברור מפי סופרים ומפי ספרים שראוי להחמיר ולולי החרדה אשר החרידו הקהל קדוש אשר בעיר מונישטירייו לשלוח רצים דחופים ושליחים חשובים על הענין לא הייתי מאריך כל כך אבל לחוש לכ"ת ולענדם עטרות לי כתבתי והארכתי מה שנרא' לעניות דעתי זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ש״י סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.