דברי ריבות · חלק ש״ז סימן ב׳

תשובה דבר ברור הוא שאין לאלמנה הנז' שום צד זכות באותם הנכסים שבאו ליד בעלה בתורת פקדון לפי שהאדם משעבד לכתובת אשתו כל נכסיו דקנאי ודאקני דוקא נכסים הנקראים שלו אבל הפקדון לעולם בכל מקום שהוא הוא בחזקת המפקיד דהא אף על גב דקיימא לן דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מכל מקום יכול המפקיד להקדיש הפקדון שהפקיד ביד אחר וכמו שפסק הרמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ו' וז"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כיצד היה לו פקדון ביד אחר וכפר בו זה שהוא אצלו אין הבעלים יכולים להקדישו אבל אם לא כפר בו הרי הוא ברשות בעליו בכל מקום שהוא באופן שמעולם לא היה לו לרבי יהודה בכ"ר משה ן' אלטביב נ"ע שום זכות בנכסים אלו עד שנאמר שנשתעבדו לכתובת אשתו כי לעולם הפקדון עומד בחזקת המפקיד ובכל מקום שהוא הוא של המפקיד וכן משמע מהא דאמרינן פרק איזהו נשך אמר ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו וכו' עד אמר ליה בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא ונקטינן דהבא מיניה ויהבינן להו קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה. הרי לך ראיה ברור' שהפקדון אינו משועבד לבעל חוב ואע"ג דתפסו חייב להחזירו לבעליו וכן פסק הר"ם ז"ל הביאו המרדכי פרק איזהו נשך וזה לשונו וששאלתם על ראובן שהפקיד פקדון ביד שמעון ובא לוי ותפס הפקדון מיד שמעון בעבור החוב שנתחייב לו שמעון וראובן אומר לו מה לך אצל ממוני ושמעון מודה שהממון של ראובן דבר פשוט הוא שלוי חייב הממון המון לראובן וכן פי' ריב"א בפ' איזהו נשך וכו' הרי שפסק דאף על גב דתפס המלוה הפקדון חייב להחזירו משום שמעולם לא נשתעבד לב"ח וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק א' שכתב אין מרחמין בדין אלא גובין למלוה חובו עד פרוטה אחרונ' מכל מטלטלין שימצאו לו וכו' טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי וכו' אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו.