דברי ריבות · חלק ש״ג סימן ב׳

תשובה ראיתי את תוכן השאלה וגם אשר ספק עליה החכם השלם הפוסק ידיד נפשי נר"ו וודאי שדן דין אמת לאמתו במה שפסק שהדין עם האלמנה ואין ליתום הנז' שום זכות באותו הבית וטעמא דמילתא שהרי גמרא ערוכה היא בכתובות פרק מי שהיה נשוי אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ופריך בגמר' ממימרא אחריתי דאביי דקאמר ואחריך מוציא מיד הבעל ומשני התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמ' לה אחריך ליקני בעל לא ליקני ופירושא דמילת' כמו שכתב שם בשם כשם הרשב"א דכשאמ' לה כשהיא פנויה כיון דאשה לאינסובי קיימא והאי נותן מידע ידע דברוב המקומות עשאוהו רבנן לבעל כלוקח ואפילו הכי לא פירש אחריך ליקני בעל לא ליקני שמע מינה דאחריך שלא במקום בעל קאמר הא במקו' בעל לא ליקני או כמו שפיר' נמקי יוסף בפרק יש נוחלין דכיון שהשתא פנויה לא אמרינן דמה שאמר לה אחריך אתא למעוטי הבעל דלא סליק אדעתיה אלא לשאר יורשיה אבל כשנתן לה כשהיא נשואה ואמר לה ואחריך לפלוני הוי כמי שאמר לה ולא לבעל וכו' הרי שהנותן מתנה לפנויה אף על גב שאמר ואחריך לפלוני אם עמדה ונשאת אין לאחריך במקום בעל כלום דבעל לוקח הוי וכן פסק רב אלפס שם בהלכות ובפרק יש נוחלין והרמב"ם ז"ל פרק י"ב הלכות זכיה ומתנה וכיון שכן בנדון דידן שפייאמיטה הנזכרת כשבאו הנכסים הנזכרי' לידה היתה פנויה בין שזכתה בהם מכח הצואה שצוה אביה בין שלא זכתה בהם מכח הצוואה אלא שנתרצו השתי אחיות הנז' וחלקו ולקחה כל אחת חלקה סוף סוף אחר שבאו לידה עמדה ונשאת לבעלה וכיון שכן בעל זה לוקח הוא ואע"פ שזכתה בנכסים מכח הצוואה והמצווה צוה ואמר ואחריך לפלוני אין לאחריך במקום בעל כלום וכיון שהנכסים הם מהבעל נמצא שלעולם הם משועבדים לכתובת אשתו רוזה ואין ליתום שום זכות בהם עד שתתפרע מכתובתה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.