דברי ריבות · חלק ש׳ סימן ג׳

אבל כד מעיינן שפיר מצינו שהדין עם ראובן והמקח בטל וטעמא דמילתא שהרי כתב הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פרק ט"ו כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא הדבר השלם מכל מום ואם פירש המוכר ואמר ע"מ שאין אתה חוזר עלי במום הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח וכו' וכתב עוד שם המוכר לחבירו קרקע או עבד וכו' ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים וכו' שזה מקח טעות הוא וכתב עוד שם כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה מחזירים וכתב רב אלפס ז"ל בתשובה הביאה רבינו ירוחם נתיב י"א חלק ששי על ראובן שמכר חצר לשמעון ואמר שמצא בחצר מומין וכו' כתב מה ששאלתם באיזה מום יבטל המקח לא הזכירו רבותינו בחצרות מומין כמו שהזכירו באדם הילכך חזינן כל מידי דקפדי עליה אינשי הוי מום ובטיל המקח וכיון שכן בנ"ד אין לך דקפדי אינשי יותר מהיות כותלי הבית רעועות ונוטות ליפול כמו שבא בשאלה ואם כן הוי מום ובטל המקח לגמרי מעיקרו וכמ"ש רבינו ירוחם שם בשם ה"ר יוסף ן' מאגאש ז"ל על ראובן שהחליף בתים לשמעון ומצא בהן מומין וכו' כתב ומה שאמר לתקן המומין אם המומין אינם בגוף הבית כגון אמת המים העוברת בהן או שיש לאדם אחר תשמיש עליהם החליפין קיימים ויקיים אבל אם הם בגוף הקרקע כגון כותל שלם ונמצא רעוע או כותל שלם ופאה של סיד והוא של טיט שצריך לסתור ולחדש פנים חדשות באו לכאן והחליפים בטלי' וכדאמרי' הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת וחליפי' הרי הן כמכר ע"כ הרי שכתב בפירוש שכותל רעוע אף על גב שאיפשר לתקן חשיב מום שהתיקון הם פנים חדשות ובטל המקח לגמרי.