דברי ריבות · חלק רצ״ט סימן ד׳

וגם לטענה השנית נראה לע"ד שאין טענתו טענה להיות פטור משבועתו כיון שלא התנה כן בפי' שאם יתחלק הקהל שיהיה פטור משבועתו וטעמא דמילתא דתנן במסכת נדרים פ"ג נדרי אונסין שהוא א' מארבעה נדרים שהתירו חכמי' בלא שום שאלה כיצד הוא כגון שהדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין וכתב רבינו ירוחם נתיב י"ד חלק שלישי ועכבו נהר פירו' שגדל הנהר ממי שלגים והופשרו דאונסא דלא שכיח הוא דאי הוי דבר מצוי הוה ליה לאסוקיא אדעתיה ולתנויי ואם לא התנה הוה ליה בכלל הנדר וכו' הרי דדוקא באונס בלתי מצוי מצי למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה אבל בדבר מצוי הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולהתנו' וכיון שלא התנה הכל בכלל וכיון שכן בנדון דידן דבר מצוי הוא בעונו' שמעשים בכל יום שהקהלות נפרדות איש מעל אחיו ובפרט בקהל קדוש שלום שבשעה שהתנה השליח ציבור הנז' זה התנאי עם הקהל עדיין לחלוחית המחלוקת שנתפרדו איש מעל אחיו והלכו לקהל קדוש גרוש עדיין הלחלוחית ההוא היה קיים והוה ליה לשליח הנזכר לאסוקי אדעתיה להתנות עליו וכיון ששתק ולא התנה הכל בכלל השבוע' וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פרק י"ט גם כן לענין ממונא דדוקא אונס בלתי מצוי אינו בכלל התנאי שקבל עליו המוכר אבל אונס המצוי קביל עליה על הסתם כיון שלא התנה בפירוש עליו שלא היה מקבלו עליו.