דברי ריבות · חלק רצ״ג סימן ב׳

תשובה כבר זה כמה ימים שעברו בא לפני נדון הזה והארכתי ופסקתי שהדין עם יורשיה ושאין ממש במחילתה ומתנתה שתתן לאחרי' וכן באותו מעשה פסקו כן חכמי רבני שאלוניקי ונעשה הלכה למעשה ועתה להיות ששואל נחפז ללכת אכתוב ראשי פרקים ממה שכבר כתבתי בענין כזה והוא שאין כח ביד האשה לבטל תנאי ההשבון הכתוב בשטר הכתובה וכמו שכתב הירושלמי הביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכו' פרק הכותב אמר רבי יוסי אלין דכתבין לנשיהון אי מיתה בלא בני כל מאי דיליה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים וכן בנדון דידן הדין עם יורשיה הן מצד תקנת טוליטולה הן מצד הדין אם מצד התקנה שהרי כתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ה שאין ביד האשה לשנות לתת לו לבעלה ולא לאחר ואם נתנה אותו אין מתנתה כלום אלא הראוי לירש יירש והטעם משום שיראה מלשון התקנה שכוונו שלא תסוב הנחלה מקרובי האשה לבעל לכך תקנו שהחצי מהנחלה תשאר ביד יורשיה ועקרו נחלה מהבעל הראוי לירש מן התורה ונתנוה ליורשיה אחרי מות האשה אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה כי זה אינו מוכיח כלל מלשון התקנה וכו' עד ואלו היתה כח ביד האשה לתתם למי שתרצה לא הועילו כלום בתקנתם כי הבעל היה מפציר בה כל ימיו לתתם לו מאחרי מותה ומתוך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה היתה נשמעת לו יותר מלכל קרוביה וכו' כלל העולה ששם בתשובותיו בכלל הנז' האריך הרבה בענין זה בויכוח שהיה לו עם הרב רבי ישראל ז"ל והעלה מדבריו שאין לאשה כח ליתן מאומה לשום אדם וכן הביאו אבן העזר סימן קי"ח ואע"ג שכתב שם הרב מהררי"ק נר"ו בשם הר"ש בר צמח מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה יחזיר מקצת הכתובה ליורשיה אם אותו מקצת רצתה האשה למוחלו לבעלה והוציא הבעל שטר מחילה מזה היא קיימת דכל טצדקי שאנו יכולי' לעשות לעמוד הנחלה במקומה אנו עושים מכל מקום הרי כתב מיהו היכא שכתוב בתנאי שעל מנת כן נתן לה הנותן הנדונייא אין בידה לשנות התנאי ובנדון דידן התנו ביניהם תנאי שרירין וקיימין כמו שכותבין בכל הכתובות ואחד מן התנאי' הוא שקבל הנדונייא על מנת שנתחיי' להחזיר מחצית' ליורשיה אחרי מותה ודאי שאין כח ביד האשה לשנות התנאי.