מה גם עתה אם האי נדון דידן הוה שתיקותא דלאחר מתן מעות כדמשמע קצת מלשון השאלה שכתב שזרק לה הטבעת על שוליה ואמר לה בלשון לעז וכו' דמשמע שאחר שזרק לה הטבעת על שוליה אמר לה מה והיא והוא לא אמרה אין אלא שתקה ולקחה הטבעת מעל שוליה כמו שבא בשאלה ואם היה כן אמרינן בקידושין פרק קמא אמר רבא כל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ופירוש רש"י דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה מימר אמרה מעיקרא לאו אדעתא דהכי קבילתינה אע"ג דאמרינן שם בגמרא אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה ופירש רש"י ואצרכוה גט פסק הרי"ף כן שכתב שם בהלכות לאפוקי צריכה גט ולעיוליה צריכה קדושי אחריני ולא סגי בההוא קידושין מ"מ כתב שם הר"ן שהרמב"ם ז"ל פסק כרבא דשתיקא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ואפי' שדיך וכמו שיראה המעיין שם באופן דבנדון דידן איכא תרתי רעותא חדא ידים שאינן מוכיחות ועוד שתיקותא דלאחר מתן מעות דאיכא מאן דאמר דלאו כלום היא לכן נראה לע"ד אם יש מורה הוראה שיסכים עמי שאין לחוש לקידושין אלו כלל אפי' להצריכה גט זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק רפ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.