דברי ריבות · חלק רפ״ז סימן ח׳

אף בנדון דידן לא תהא נאמנת במה שטוענה שבעלה נתן לה מתנת נכסי מלוג במיגו דאי בעיא הוה יהיב המתנה מנכסי בעלה אשר הם תחת ידה משום דהאי טענתא ניחא לה משום דמורה היתר לעצמה כמו שכתבתי והאי לא ניחא לה מפני שנראה בעינו כשהיא גזלה גמורה ומכשלה תחת ידה ועם מה שכתבתי נופל גם כן ראיה אחת שראיתי חכם אחד שהביא לנדון זה לומר שהיתה נאמנת כיון שכשהיו החפצים בידה היתה יכולה לתתם לבתה והביא ראיה מתשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן ח' שכתב ועוד נראה דאפטרופ' הממונה על נכסי ב"ה וכן האשה ונותנת ונתנת בתוך הבית מודים ויודעים שהיה לו לב"ה נכסים אחרים ידם ידים ובידם להחזיר מכל א' חייבי' להחזי' ואם לא החזירו ובאו לב"ד מהימני במיגו שאם היו רוצים היו מחזרים כו' וכתב מהר"ר יוסף ן' לב נר"ו על זאת התשובה מדבריו אנו למדין דאפילו אחר שהוציאה המעות מתחת ידה היא נאמנת לומר של פלוני הם במיגו דכשהיו המעות בידה היתה יכולה ליתנם לו ע"כ אף בנדון דידן כיון שכשהיו הנכסים והחפצים בידה היתה יכולה לתתם במתנה לבתה אפילו שיצאו עתה מידה נאמנת במה שאמרה ועם מה שכתבתי אין זו ראיה כלל משום דהתם האמירה שאומרת והמעשה שהיתה יכולה לעשות שוים אצלה שהכל הוא אמת לדעתה ולכך נאמנת במיגו אבל בנדון דידן אין אמירתה שוה למעשה שהמעשה שהיתה יכולה לעשות הוא גזל וגנבה להיות שהם נכסי בעלה והאמירה שאומרת שנתן לה בעלה מתנה מנכסי מלוג אפשר דמשקרת אלא שמורה היתר לעצמה כמו שכתבתי ולכך לא אמרינן שתהא נאמנת במיגו כל מה שכתבתי הוא לרווחא דמילתא אבל עם מה שכתבתי תחלה שלא דברו הפוסקים אלא בנכסים שהן תחת יד האשה ואין לבעל צד שייכות בהם אלא שנמצאו בידה בזה חלקו אם נאמנת לומר שלי הם או לא.