דברי ריבות · חלק רפ״ז סימן א׳

שאלה לאה אשת יעקב בהיות בעלה בדרך רחוקה חלתה ונפלה למשכב ויהי לה בן ובת אחת נשואה אשר אהבת נפשה אהבה ובנראה היה לה נכסי מלוג ביד בעלה כמו ארבעים אלף לבנים ונפשה אותה להטיב לבתה ולחתנה ואמרה שבעלה יצ"ו נתן לה רשות ויכולת מספיק על פי הדין לעשות כטוב בעיניה לתת מתנה גמורה הנכסים הנזכרים כלם או קצתם לבתה ולחתנה או לבנה וכן עשתה וזכתה בנכסים הנזכ' בתנאי הנז' ואחר כך חזרה ונתנה הנכסים הנזכרים פקדון ביד בעלה הנזכר ויום אחד סמוך למיתתה בעמדה מיושבת בדעתה כדין וכשורה נתנה במתנה גמורה לבתה ולחתנה מאתים זהובים מתנה מחיים מתנת בריא כתיקון חז"ל וליותר יפוי כח לזוכים הנזכרים הקנתה להם כדת מה לעשות כל מטלטל שהיה אתה תחת ידה ורשותה זהב וכסף וכלים מכלי' שונים ואמרה וצוותה שיעמדו המטלטלים הנזכרים ביד שליש עד שיבא בעלה הנזכר ואם יקיים מתנתו ויתן לבתה ולחתנה המאתים זהובים הנזכרים אז יחזרו לבעלה הנזכר כל המטלטלים הנזכרים ואם באולי יסרב וימאן בעלה לקיים מתנת' מעתה ומעכשיו יזכו בתה וחתנה הנזכרים במטלטלים הנזכרים שיעור מתנתה כאדם הזוכה בשלו וכל זה עשתה ונתנה במתנה גמורה בכל תוקף ועוז ובכל חזוקי סופר והבן הנזכר כשמעו מה שעשתה שנתנה אמו לאחותו בתה לקח ותפש בחזקה כל המטלטלים והוציאם מבית אמו והוליכם בביתו נגד רצון אמו כי היא היתה צועקת במר נפשה שיקיים מאמרה ולא שת לבו ולא הטה את אזנו ולא שמע בקולה ועבר על כיבוד אב ואם. עתה יורנו מורנו ורבינו אם זכו במתנה הנזכרת אפילו בדליכא עדים שהבעל נתן לה רשות כנזכר לעיל ותהיה האשה נאמנת מגו דאי היתה רוצה היתה נותנת המתנה הנזכרת מהחפצים אשר בידה והיתה אומרת אין לי מבעלי כלום או מיגו דאי בעיא אמרה לבעלה אתה נתתם לי במתנה עוד יורנו מורינו אם הבן עבר אדאורייתא במה שעשה וחייב לחזור ולהניח המטלטלים הנזכרים ביד שליש כמאמר אמו נ"ע יורנו מורינו רבינו מורה צדק איזה דרך ישכון אור בכל הפרטים האמורים ומה' תהי משכורתו שלימה.