דברי ריבות · חלק רפ״ו סימן ה׳

וכיון שכן בנדון דידן עם היות שמסר שמעון הקולי של משי ביד לוי שלא ברשות ראובן אפילו הכי אינו חייב משום שיאמר לו שמעון לראובן בזמן עצמו שמסרת לי הקולי של משי מסרת גם כן קולי של משי אחד אחר ביד לוי הנזכ' ואתה רגיל אצלו להאמינו בסך ממון כזה ועוד שהוא גיסך וקרוב אליך והשתא כל אפין שוין בין למאן דאמר דטעמא לשומר שמסר לשומר חייב משום דמצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר בין למאן דאמר דטעמא משום דאמר את מהימנת לי בשבוע' האיך לא מהימן לי בנדון דידן שמעון לעולם פטור דכיון דראובן הפקיד גם כן קולי של משי ביד לוי והוא גיסו ורגיל אצלו הרי ודאי מאמינו וגם גילה דעתו שרצונו להיות פקדונו אצלו נמצא שאין ראוי לחייבו לשמעון מצד מציאות המסירה שמסר שמעון ללוי ואף על גב שכתב מהר"י וייל דמשום חדא זמנא או תרי זימני שהאמינו לא חשיב רגיל וכן נר' מלשון הרמב"ם שכתב אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני וכו' משמע דבעינן תמיד וכיון שכן בנדון דידן אף על גב שמסר ראובן ללוי קולי של משי היה פעם אחת ולכן לא חשבינן ליה רגיל להאמינו י"ל שכבר מהררי"ק נר"ו חו"מ סימן רצ"א דחה סברא זו וכמו שהכריחו מלשון הרמב"ם עצמו שכתב זה הדבר שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידין אותו אצל זה שהפקדתי אצלו והאי טעמא שייך אפילו במאמינו לפרקים וכמו שהאריך שם יעויין משם באופן שעלה בידינו שאם לא העני לוי אחר שיצא הפקדון מידו שהפקיד לו ראובן בתחלה אלא שהיה עדיין בחזקתו וככחו אז כחו עתה בשעה שמס' לו שמעון הקולי של משי בודאי ששמעון פטור מהטעם שכבר כתבתי שהרי האמינו ראובן ללוי בסך גדול כזה שהרי מסר לו קולי של משי אחר וגם אין לחייבו משום שמכרו בהמתנה כמו שטוען ראובן שהרי ראובן עצמו הרשהו על כך שכתוב בלשון השאלה וגם כתב להם שאם באולי ימכרו בהמתנה שישתדל למכור הדיטה כדי למהר לשלוח הריטרטו עם הספינה הקודמת כי כתב להם גם כן שהוא חייב מעות ליריד מושקולר וכו' הרי שהיה לו רשות למכור בהמתנה וגם מה שלא מכר הדיטה תכף כמו שצוה ראובן אולי השתדל ולא מצא מי שיקחנה ועוד כי הוא לא צוה למכור הדיטה תכף אלא בשביל החוב שהיה חייב ראובן לפרוע ליריד מושקולור כמו שנראה מלשון השאלה וזה הקולי של משי כיון שנמכר אחר שעבר הזמן ההוא של פרעון החובות מה תועלת במכיר' הדיטה ולתועלת ראובן היה ממתין הזמן המועט ההוא שנים חדשים ידוע ידע כי בזמן מועט כזה היה הסוחר נשבר או נשבה אין רואה באופן דבהא סלקינן ונחתינן דאין לו לראובן שום טענה על שמעון לחייבו כלל זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.