דברי ריבות · חלק רע״ט סימן ב׳

תשובה ענין זה יתברר לע"ד בהקדמת שתי הקדמות האחת היא שהדין נותן שמדקדקין לשון השטר ודנין על פיו ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי ולא כתב אותו לשון מפני כך וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן ת"פ על ענין צואת שכיב מרע שמדקדקין לשון השטר ודנין על פי אותו הדקדוק ולא אמרינן ההוא גברא לא הוה גמיר כולי האי ולא כיון לכך וכן הביאו בית יוסף ח"ה סימן ס"א. הקדמ' שנית היא שכתוב בהגהות מיימוניות בהלכות מלוה ולוה פרק י"ז בשם מהר"ם דהא דתנן בבתרא פרק גט פשוט כתוב בו מלמעלה מנה מלמטה מאתים מלמעלה מאתים מלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון היינו דווקא היכא דאי אפשר לקיים שתי הלשונות עליון ותחתון ויהיו סותרים זה את זה אבל היכא דאפשר לקיימן לא אמרינן דסתרי אהדדי אפילו היכא דשתי הלשונות מרוחקים זה מזה כל שכן היכא דסמיכי אהדדי דלאו אורחא הוא לומר בתוך כדי דבור שתי לשונות דסתרי אהדדי תדע דמבעיא לן התם קפל מלמעלה וקפל מלמטה מהו מי חיישינן לזבוב או לא תיקו אלמא אף על גב דלכאורה היה לו להיות פשוט דלא ניחוש לזבוב אפילו הכי מספקא ליה אלמא דטרחינן כדי לישב שתי הלשונות דלא יסתרו אהדדי וכן כתב הטור ח"ה סימן מ"ב היה כתוב בו למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר וסותרים זה את זה הולכים אחר התחתון וכתב הרב ה"ר יוסף קארו נר"ו וממה שאמר רבינו וסותרים זה את זה משמע דסבירא ליה דוקא דסתרי ואי אפשר לקיימן אבל היכא דאפשר לקיימן מקיימין אותן.