ולענין השאלה השנית אם יכול ראובן לתבוע השלש מאות פרחים משמעון כיון שאינו מלוה לו השאר גם בזה הדין עם ראובן משום דנדון דידן הוא אסמכתא וקיימא לן דאסמכתא לא קנייא דאמרינן בפרק איזהו נשך אמר רבא כל דאי לא קני וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פי"א כל תנאי שמתנין בני אדם ביניהם אע"פ שהן בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה וכו' ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה לך אע"פ שעשה או שהיה הדבר לא קנה שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה שמא לא יהיה וכו' אף בנ"ד מעולם לא גמר ראובן בדעתו להקנות לשמעון הש' פרחים אלא להבטיחו על הלואת השאר אמר לו אם לא אלווך עד תשלום האלף זהובים אני אפסיד הש' פרחים שהלויתיך וכל זה הוא אסמכתא ולא קנייא אלא בתנאין שתקנו חז"ל בקנין ובבית דין חשוב ובמעכשיו כמו שהאריכו הפוסקים בזה ובנדון דידן ליכא כלל ולכן חייב שמעון לפרוע לראובן השלש מאות פרחים שהלוה לו לסוף השתי שנים שקבע לו זמן ההלואה כמו שבא בשאלה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק רע״ח סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.