וכי תימא כיון שאמר שהיה לו בוהק כלומר שומא אצל הדד הסמוך ללב ונודע הדבר שזה הסימן היה לו לדוד הנז' הוה ליה כאלו הכירו ממש והכיר שמו ליתא שהרי שנינו במציעא פרק אלו מציאות וביבמות פרק בתרא תניא אין מעידין על השומא רבי אליעזר בן מהבאי אומר מעידין ואיכא תרי לישני בגמרא חד אמר דכולי עלמא סברי סימנין דאוריתא ורבנן סברי שומא מצויה בבן גילו ולכך אין מעידין עליה ורבי אליעזר סבר אין שומא מצויה בבן גילו או בשומא עשויה להשתנות לאחר מיתה קא מיפלגי דרבנן סברי עשויה להשתנות ולכך אין מעידין ור' אליעזר סבר אין עשויה להשתנות ולכך מעידין ולישנא בתרא סבר דכולי עלמא סברי סימנין דרבנן והכא בשומא בסימן מובהק קמפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק ולכך אין מעידים ורבי אליעזר סבר דהוי שומא סימן מובהק באופן דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אין מעידין על השומא דהלכת' כרבנן דסברי אין מעידין כל שכן דקיימא לן דסימנין דרבנן וכמו שכתב הטור סימן י"ז דפשיטא ופשיטא שאם לא יהיה הסימן מובהק הרבה דאין מעידין עליו וכן כתב הרמב"ם בהלכות גרושין אף על פי שיש להם סימנין בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא.
דברי ריבות · חלק רע״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.