דברי ריבות · חלק רע״ב סימן ב׳

תשובה עם היות שראוי לכל מורה הוראה לחזר על צדי צדדין להקל ולהתיר בעיגונא וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו וכמו שמצינו שהקלו חכמים ז"ל בעדות אשה שמשיאין בעד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה מכל מקום מצינו שאמרו ז"ל בכורות פרק יש בכור שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופריך ומי אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כי אקילו בה רבנן בסופה בתחילתו לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכיונו יפה שזה הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה אבל בתחלה תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקל עד שיכירוהו יפה וגם המרדכי כתב בסוף יבמות דמוכח כן מכולא שמעתין דריש האשה שלום דאמרינן התם איכא דעבד סמתרי וחיה וכו' וגם קאמר התם כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא וכו' וגם נמי קאמר התם אימא איניש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא וכו' הרי לך מכל הני עובדי דמחמרינן בגוף העדות שיכירוהו את האיש יפה ולא שיעיד העד בדדמי וכיון שכן בנדון דידן מי הוא זה אשר ימלאנו לבו להתיר אשה זו אשת רבי דוד הנזכר אחר שהתוגר המ"לת לא הכירו ולא הזכיר שמו ולא שם עירו כלל שהרי כתב הרמב"ם הלכות גרושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וכן הביאו הטור אבן העזר סימן י"ז לפסק הלכה.