דברי ריבות · חלק רע״א סימן ז׳

תשובה זאת האשה מותרת היא להנשא שזו הכותית מסיחה היא לפי תומה ואף על פי שחזרו ושאלו אותה כמעשה דצוער עיר התמרים ואף על פי שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה בציידן ואנטוכייא וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימינו שעקר תקנתם בעיגונה היקלו משום עיגונא דאיתתא משה בר מיימון ז"ל הרי לך שאף על פי שלא הזכירה הכותית שם האיש התירה הרמב"ם ז"ל לאשת האיש ההוא שתנשא י"ל ששאלה זו הביאה מההר"ר יוסף קארו נר"ו בסימן י"ז וכתב עליה וז"ל יש לתמוה על תשובה זו אם הרמב"ם היה המשיב שזה סותר מה שכתב בפי"ג הלכות גרושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא וכו' צריך לומר שמה שסמך בתשובה להתיר אותה אשה הוא על מה שאמרה הכותית שאותו היהודי שהרגו היה עושה מלאכתה כשהיה בעכו ונודע להם שאותו היהודי היה עושה מלאכתה וכמעשה דאנטוכייא איכא למימר שלא חסר שום יהודי מעכו כי אם זה ואף על פי שפשט דברי השאלה והתשובה בסתם צריך לומר שהדבר ידוע היה ביניהם שכך היה המעשה ולא הוצרכו לפרש. הרי שכתב שלא התיר אלא משום שהיה הדבר ידוע שלא חסר מעכו אלא הוא ואמר שהוא כמעש' דאנטוכייא משמע דסבירא ליה דמעש' דאנטוכייא ואבא יודן דקאמר בגמרא מיירי נמי דידעי שלא יצא אחר עם התוגר ההוא כי אם האיש ההוא ולכך קאמר בגמרא והשיאו את אשתו כמו שכתבתי באופן דבהא סלקינן ונחתינן שלהתיר אשת מרדכי בן יחיד צריך שיעידו העדים דידעי דלא יצא מסופיא"ה באותם התוגרמים כי אם מרדכי בן יחיד אבל אם אינם מעידים אלא שיצא מרדכי בן יחיד עמהם אינה מותרת להנשא והרי היא עומדת בחזקת' בחזקת אשת איש דחמירא איסורא וספקא דאורייתא לחומרא זהו מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.