דברי ריבות · חלק ר״ע סימן ט׳

והראיה לזה שאחר שנתן הגט החזירוהו שם לבית הסוהר ועמד שם ימים במשמר ועל כן לא נאמ' בשביל שהיו שם וירגיטאש שהוא גט מעושה שהרי בגדולה מזאת כתב הריב"ש בתשובותיו סימן קכ"ז וז"ל והרי זה כמי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר בעד החוב ההוא ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך נפרע אנחנו כערך החוב ההוא ותצא ממאסרך והוא נתרצה בזה וגרש מרצונו היאמר אדם שזה היה גט מעושה מפני שעשה זה כדי לצאת מבית הסוהר לא שהרי לא היה תפוס כדי שיגרש אלא בעד חובו והגט אינו מעושה אלא מרוצה הרי לך דאף על גב שיציאתו מבית הסוהר היה תלוי בנתינת הגט מכל מקום אמר שהוא דבר פשוט דלא הוי גט מעושה כיון שלא היה תפוס כדי שיגרש אלא בעד חובו בנדון דידן דאיכא תרתי לטיבותא שלא היה תפוס כדי שיגרש אלא בעד הד' אלף אשפ' ועוד שאף ע"פ שגרש לא יצא מבית הסוהר ועל כל זה ביטל המודעא ופסל העדים לא כל שכן דאמרינן שהוא גט מרוצה לא מעושה ומה גם עתה אם סניף צניף לכל מה שכתבתי מסברת רבינו אפרים שכתב בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואחרי כן נותן ואפילו הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואחר כך מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זה גמורה ושנים ראשונים מעידים שהיה קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כלם דאמור בסוף נתרצה הילכך לא כתבינן מודע' אזביני אלא כי ההוא מעשה דפרדסא שאותם עדים עצמם שיודעים אונסו אותם הם החתומים על המכירה הילכך נראה לומר כל אדם שעושה מודעא על מחילה או על קנין שעתיד לעשות ואחרי כן מוחל או הקנה בפני שנים אחרים אין המודע' כלום.