הרי לך מוסכם מכל הפוסקים שאין הנתבע יכול לומר לבית הוועד קא אזילנא אלא כופין אותו לדון בעירו ואפילו אמר הנתבע נלך לבית הוועד ואני אעשה כל הוצאת הדרך משלי אין שומעין לו כמו שכתב הרשב"א בתשובותיו משום דיכול לומר לו התובע אינו רוצה לטרוח הרי לך כל הני אשלי רברבי דסברי שהנתבע אינו יכול לומר אלך לבית הוועד אלא כופין אותו לדון בעירו ובבית דין של קהלם ולכן בנדון דידן כופין את הבנים הגדולים הנז' לדון בעירם ובבית דין של קהלם כי אנן סהדי ששם בעיר ההיא יתברר ויתלבן האמת להיות שיודעים בני קהלם בטיב משא ומתן של ראובן הנפטר הנזכר ולא יוכלו הבנים הגדולים להכחיש האמת מה שאין כן אם ילכו לדון בעיר אחרת ועוד שזקנם של היתומים הקטנים הטוען בשבילם הוא אכסנאי בעיר ההיא ואין ראוי להטריחו לילך ממקום למקום וכמו שכתוב בהגהה מיימונית הנזכרת והביאו המרדכי סוף פרק זה בורר וזה לשונו ואם אכסנאי הוא שמזמין אחד מבני העיר בוררין לאלתר וטוענין לאלתר וזה מנהג כשר והגון מפני הרמאין ולכן ראוי לבית דין של העיר לכוף בכל מיני כפייה ליתומים הגדולים שיעמדו לפניהם לדין ולא ילכו בעקיפין לדחות את השעה ולהיות השואל נחפז ללכת לא כתבתי כי אם ריש מילין ועוד שהדבר ברור מפי סופרים ומפי ספרים הנראה לע"ד ואמר לי לבי כתבתי וחתמתי שמי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק רס״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
